לפני 14 שנים. 22 ביוני 2010 בשעה 9:35
למה זה כל כך קל לוותר עלי ועלינו. למה אתה לא יכול למצוא דרך אחרת להגיד לי את הדברים. למה הכל נראה כמו סיוט מתמשך שלא נגמר ואני רק מחכה להתעורר. למה אחרי כל האהבה והריחוק? כן התרחקנו קצת. זה קורה. יש משברים. אתה הרמת ידיים וקשה לי אז בלי להתנצל אמרתי. אבל אני כל כך מצטערת וכואב לי. אני בוכה ואני רוצה את החיבוק שלך.
אין לי הרבה מילים עכשיו. עדיין קשה ויש שאומרים ככה ויש שאחרת. אני מודה לכולם על התמיכה וההודעות. אתם מקסימים ובעיקר לחבריי הטובים ולאמא- תודה. לא קל עכשיו. מקווה שיהיה בהמשך.