אני חושבת שדילגתי ואני אדלג על כל שאר השלבים. אני לא יודעת אם אתה קורא את זה והאמת לא אכפת לי אם כן.
נאמר לי שלאחרונה הרבה זוגות נפרדים ואומרים שאולי זה החום הבלתי נסבל שגורם לאנשים להגיד שנמאס להם. אולי באמת אולי. אני לא באמת חושבת ככה. אחת החברות אמרה לי תכתבי לו מכתב. תילחמי. ואני שואלת את עצמי בכובד ראש על מה להילחם כשלא היה לך אפילו את האומץ להגיד לי בקולך את אותם מילים כשברחת לתוך העולם הוירטואלי ושכולם בטוחים שאתה כזה מסכן וקדוש ותמים ואיזה יופי שאתה עושה מה שאתה רוצה לעשות. אתמול אני רק התייפחתי מתוך צער וכאב לי בדמעות על כל מילה שאי פעם אמרת לי. אמרו לי לא לברוח ולהיות בוגרת וקשוחה. אני לא "קשוחה", זה לא באופי שלי לא בהתנהגות שלי ולא מה שאני צריכה. אני כן אדם בוגר אבל אני מוצאת דרך אחרת למילים שלי. אני מודה שעשיתי טעויות ולא קדושה אבל גם לא קדשה. לא כמו ששפכת את דמי על הלוח לכולם לצפות ולהפנים את אותן מילים שניסיתי בכל כוחי להוציא אותם ממך וסירבת. בחרת להתעלם ולהמשיך. להתנהג כאילו אני כבר לא שווה ולא אכפת לך יותר אבל חס ושלום אתה "לא שונא". מצד שני אתה גם לא אוהב? אבסורד ואין מילה אחרת לתאר את מה שאני מרגישה אחרי כל המילים היפות. אחרי שנשבעת שתילחם עלי ולא תוותר ואם יגיע אותו היום אני אקבל את הכבוד הזה כדי לדעת בשיחה בדיוק מה הולך. אולי אפילו הזדמנות נוספת לתיקון המקולקל. בדיחה. פשוט כך. גבר בגיל שלך כבר צריך ללמוד לנהוג אחרת ולא להמציא תירוצים. הספיקו לי בחיים. סיפרתי לך לא מעט לעצמי ואולי לא הכל אבל אני קצת מתחרטת שנתתי לעצמי להיפתח בפניך שכל מילותיך היו נחל אכזיב.
אני כועסת בעיקר על עצמי שהרשיתי לעצמי ליפול למלכודת כזאת כשהראש שלי אמר דבר אחד הלב שלי רצה דבר אחר וקיוויתי למצוא בך מקום מבטחים והתבדיתי. כמה מחבריי הזהירו אותי מפניך ואני נלחמתי בהם על שמך הטוב כי האמנתי באמת האמנתי שאתה שווה את זה. שאתה שווה יותר מאחרים שהייתי מאותו אחד שבכיתי לך שהלך ממני רק בגלל שאני לא במרחק של 10 דקות מביתו ושהוא לא בטוח ואולי הוא רוצה אבל לא רוצה. אני לא משחק דמקה ולא כדור שאתה יכול לזרוק להנאתך רק כי נמאס לך ואין לך כוח אליו יותר. כשסיפרו לי על בחורה אחרת שהיית איתה בעבר, לא רציתי להאמין. אני זוכרת את ההסבר שנתת לי ומשהו שם בהחלט לא הסתדר לתוך התמונה. אבל עכשיו אני מרגע לרגע רק נוטה להאמין לבדיחה הזאת. אני לא יודעת אם ניסית לגרום לי להירתע אבל ההצהרה שאתה לא מחכה רק עושה אותך יותר אפס בעיניי ולחשוב שכמה שעות לפני עמלתי במחשבות, בעזרתם האדיבה של אנשים להכין לך משהו מקסים ליום הולדת. שוב בדיחה והפעם על חשבוני ואני לא אסבול את זה. לא יקיזו את דמי לא אתה ולא אחר. בכיתי והתייפחתי על אובדן האהבה אבל בזכותך אני מרגישה אחרת. חזקה יותר. רצית שנישאר חברים? עם גישה כזאת שלך אני אפילו לא אעיף מבט בשנית. אתה רוצה לעשות מה שבא לך? תעשה עכשיו שאתה חופשי ולא מסכן שכלוא בכלוב הזה. כן עדיין כואב ועדיין מפריע אבל אני לא אהיה קורבן שלך. במילא בפחות משבוע תמצא לך קורבן חדש, אבל אני לא אתערב אני למדתי להתרחק מדברים שמזיקים לי. אם יבקשו ממני עצה- אני נשבעת לא להסס. אולי זה יהיה אחרת ואולי אנחנו באמת לא מתאימים והראש שלי לא השלה אותי ואם כך הדבר, מגיע לי סיום יפה יותר לסיפור.מגיע לי הסבר ושיחה ולהראות לי שכן הייתי חשובה שאני לא סתם איזו אהבה בת חלוף ששווה כציפורן שבורה. מאסתי ממך וההתעסקות בך מבחילה אותי. אני צריכה להתעסק בעצמי ובדברים החשובים לי ולא בדברים שוליים שאכפת להם רק מהצל שהם עושים.
אז שלום לך. וכן אם תבחר לקרוא אני עדיין אמשיך לכתוב אולי עליך ואולי על דברים נוספים אני יודעת שאתה לא שווה את המילים והמאמץ שלי אבל כרגע אני מתנקה וזה תהליך שיקח לי זמן ולא שעות ספורות ומקווה שבסוף אוכל להמשיך הלאה בראש שקט ולב נקי מצער.
לפני 14 שנים. 23 ביוני 2010 בשעה 10:50
