עברו שלושה ימים. המחשבות עדיין לא מרפות. אבל כל שיחה עם חבריי רק תורמת למצב הכללי שלי ועל כך אני מודה. מודה שבורכתי באנשים נפלאים ורגישים כל כך שאפשר להישען עליהם כשצריך. כמה מחברותיי הציעו לי מפגש על גלידה/אלכוהול וסירבתי. סירבתי ליפול לתוך התהום הזאת שאני כל כך משוועת להתנתק ממנה. כל שיחה וכל מילה עוזרת לי להתרומם. השיחה אתמול עם כמה ממכריי הבהירה לי את אשר בחרתי להתעלם ממנו. לפעמים הטוטאליות שלי מובילה אותי לבורות שאני לא מצליחה לצאת מהם. אני מסדרת לי את הכל לתוך רשימה או תמונה כדי שאני אבין סופסוף את מה שבחרתי להתעלם ממנו עד כה. אבל אין לטעות עדיין יש בי געגועים אליך ותקווה שכל מה שקרה היה סתם חלום רע אבל האכזבה הקשה מונעת ממני לחיות באשליה כזאת. הדמות שלך מתערפלת ברקע ואני תוהה איך אדם שכל כך אהוב על חבריו וסביבתו יכול לנהוג בחוסר חשיבות מזעזע כלפי בת זוגו (לשעבר). כבר הייתי בעצמי עדה למקרים ושמעתי על לא מעט בהם הפרידה היתה כל כך קשה אבל תמיד האמנתי שזה דבר שאפשר להימנע ממנו. הדברים יכולים להיגמר אחרת בצורה מתונה ומקובלת ולא בשאלה שחוזרת: "את בטוחה שכדאי שנישאר ביחד?". השארת אותי המומה ונטולת מילים. פלא שניסיתי לברוח מהשיחה הוירטואלית כל כך מהר כמו בעינוי סיני כשהמענה שואל את המעונה: "אתה בטוח שכואב לך עכשיו? ועכשיו? לא? כנראה לא עשיתי את זה מספיק טוב"
אולי חיכית לראות את הגופה שלי מוטלת שותתת דם לפני שתלך. אבל לא לפני שיובהר לי כמה אתה לא בטוח, כמה אתה לא רוצה. "אולי ניקח הפסקה או שניפרד". נמאס לי קצת ללעוס את זה. לא טעים לי. אבל יש כל כך הרבה דברים שמתרוצצים לי בראש סימני שאלה ותהיות. אולי עדיף להפסיק להתעסק בזה. אני חושבת שהיא ניסתה להזהיר אותי מפניך, דודה שלי ז"ל. היא באה אלי בחלום אבל הייתי כל כך מופתעת שלא הצלחתי להקשיב למילה. ואתה? הרי מה זה חשוב כרגע לתת לי לתמוך ולעזור ולחבק. עדיף לצעוק ולהשתגע ועל מה? על כסף? זה באמת שווה את זה? יש כל כך הרבה דברים קשים בחיים. כל כך לא נעים לי מזה אבל אני אלמד להשתפר ולהתחזק ולהיות אדם יותר טוב. אבל עכשיו אני מרגישה קצת אימפוטנטית. גם זה יעבור.
לפני 14 שנים. 24 ביוני 2010 בשעה 8:51
