אני לא מאמינה במקריות. אני לא יודעת למה אבל לפעמים אני מרגישה שהדברים מתוכננים מראש ואנחנו נופלים לתוכם בלי באמת להחליט את הדרך שנטוותה עבורנו. זה לא אומר שאין לנו החלטה בכלל לגבי מהלך חיינו. אני כן מאמינה ביכולת של שינוי מסלול אבל ישנם דברים שנקבעו מראש ומובילים אותנו למקום שנקבע לנו מראש. זה קצת מבולבל. אני יודעת. לי זה תמיד מבולבל. אני שואלת את עצמי המון שאלות בעניין אבל אני מאמינה באמת שיש משהו ששומר אותי בתוך מסלול כי לפעמים אני מרגישה שיש לי מזל יותר משכל. משפט מצחיק שאומרים ואני לא חושבת שאני טיפשה אבל ההחלטות התמימות שאני עושה היו פוגעות בי הרבה יותר אם לא היו משגיחים עלי.
לפני כמה ימים ראיתי אותה שוב אחרי תקופה לא קצרה שלא דיברנו וזה החזיר לי הרבה מהעבר. הרגשתי פתאום שם. בין היתר המחשבות והחוויות המצלקות שחוויתי אבל גם האהבה הגדולה. ופתאום אחרי תקופה כל כך ארוכה היא עומדת מולי בהפתעה גמורה והמילים פשוט נעתקו מפי. אחרי מספר דקות כבר הצלחתי לנשום ולדבר ועדיין נותר בי הפחד להיקשר אליה שוב. להיפגע שוב בתמימותי. מאסתי בכך אבל החלטתי שהפעם אני אשים את לבי בידיי ואשקול לפני שאהיה מוכנה לתת לאדם אחר.
אני ממשיכה אבל אני מנסה להיות בקצב שלי. אני לא מוכנה לבזבז יותר אנרגיות במחשבות על האדם הזה שאת הכבוד המינימלי הוא לא נתן לי ועדיין רומס אותו במתכוון או שלא. אצלי כבוד זה חוק זהב ואם לא מכבדים אותי, אני לא מכבדת. אחד הדברים שאני מעריכה בעצמי זו רמת הכנות ואני לא מסוגלת לחייך או לזייף רגשות ולכן אם אני לא מעריכה אדם, המסר יועבר לו בדרך כלשהי בלי הרבה עיכובים.
אתמול נתקלתי באדם שכבר שנים הספקתי לשכוח. הפנים שלו החזירו אותי לעבר ואני חושבת שהפנים שלי גרמו לו להבין שלא שכחתי למרות שאני לא בטוחה שהוא זוכר. אני אמנם אינני זוכרת לפרטי פרטים את שקרה ביננו אבל אני בטוחה בהרגשה שזה נתן לי. מוזר שפגשתי בו ככה במקרה. ואולי זה לא מוזר בכלל. אני יודעת שהעולם קטן ועגול וכך גם המדינה שלנו אבל לפגוש בפתאומיות באדם שהיווה משמעות כלשהי בעברך זה באמת משונה בשבילי. לאו דווקא בגלל ההפתעה כמו האדם הספציפי או מה שהוא מסמל עבורי בתקופה זו בחיי. ישנה אפשרות שזה בא ללמד אותי שיעור כלשהו על עצמי או על חיי ואולי אחרי הכל זה באמת רק מקרי.
לפני 14 שנים. 10 ביולי 2010 בשעה 11:24
