Down To The Well

למרות שהדרך בה הלכתי כל חיי רמוסה היטב , אני עדיין אוחזת בצורך מובהק מין השאול, צורך שמשהו ימות למען יולד חדש.
קיימת בתוכי ובועטת חיה דרמתית חובבת מצבות ,לה חיבה מוצהרת לסתת על אבן לפעמים גם סתם אבן.
אף על פי תשוקתי האמיתית ועדיפותי הברורה לחיות יש בי עדיין ים של ארס הדיו מטיחים את עצמם אל האין , אני אדם שמחובר לאין,  ועד להודעה חדשה, לגלגול הבא לשנה הבאה או אולי רק עד מחר, אהיה כזו נטולת שיפוץ למרות שאסור, אני יודעת.
והחיה מסתובבת בין החדרים פותחת דלתות, טורקת אותן חותמת את נוכחותה בריחה המוכר ושובל צמיג של ריר לא מותיר ספק, היא כאן, בתוכי מסתובבת בין חדרים לא אכפת לה שזמני יקר, ככה היא בנויה מחכה שמשהו ימות בשביל שמשהו חדש יולד היא לא יודעת בפשטות להיוולד מחדש.
חיה יקרה שלי אני משועבדת לך, אוכל להדיח עצמי אל מחבואי שוב, לגלגל את עיני בצפייה שתיפוף עקביך ישכח למעט, גם לקשור עצמי לצפייה הזועקת לבואך מחדש אני אכן יכולה, את אושרי המפוקפק אביא לך מתנה כל פעם מחדש את תמורתך כמתוך עפר, הלו הנני שבויה לך בשבי האבל. מעולם לא הבטתי בך יותר מקצת אני נצורה ואת צופה בי בכל עת מתקשרת ברצף מספרת סיפורים שתחילתם בעטלפים וסופם בציפורי גן עדן.