אגדת ים

תחושת ה- "high" משם עדיין מלווה אותי ...
חוץ לארץ, נראה שכאילו הכול מותר, ואולי באמת.. מה עושה את האנשים שם כל כך שונים והאם גם אצלנו הדברים יכולים להתנהל ככה.
השאלות האלו עולות אצלי וחוזרות שוב ושוב.
מה זה ככה?!

חדר מלא אנשים וכולם בקטע...כולם משחקים, גם אם לא עדיין אז בשלב כלשהו במהלך הערב.
בערב אחד במועדון חזיתי ביותר פעילות מאשר כל אותן הפעמים יחד בארץ.
זה עושה חשק ... זה סוחף, זה לא יכול להשאיר אותך אדיש... וכן יש קצת קנאה.
למה אצלנו בארץ זה לא קורה, למה אנחנו לא גרים בחו"ל?!
אין לי מילים לתאר את היופי והעוצמה באותם דברים שהתרחשו שם...
והכול אמיתי, זו לא הופעה... אין חזרות ולא במאי, הכול אמיתי... גם הכאב הספייס והצעקות.
הוא מצליף בה הצלפות מדויקות ב- single tail , כל פגיעה נכונה כל פגיעה חותכת בדיוק בנקודה לה הוא התכוון.
אחת אחרת קושרת את זוגתה בקשרים יפיפיים, מעלה אותה מעלה מעלה ושתיהן מעופפות יחדיו באוויר כמו לולייניות בקרקס...
איש אחר מבוגר מסתובב עם דף ועט ורושם, לומד סוגי קשרים אולי או צורה חדשה לקשור בה, רגע אחרי נערה צעירה מגיעה ומשוחחת עימו לא עוברות כמה דקות והיא כבר עירומה קשורה גם היא גבוהה באוויר ומתנדנדת.
אני מרגישה שנכנסתי ללונה פארק של בדס"מ, פארק שעשועים עם כל המתקנים רק לקנות כרטיס ולעבור בין מתקן למתקן.
צלבים, חמורים, סולמות, ווים והמון אנשים...
שמנים, רזים, צעירים, מבוגרים, מנוסים יותר ומנוסים פחות ... ערב רב של סוגים.

ואף אחד לא מפריע לאחר...
אחרי סיבוב על המתקן הוא מנקה אחריו, מחטא ומנגב ומעביר לבאים אחריו...סדר מופתי.

זה התחיל בנחיתה בארץ זרה ... שפה אחרת, הכול שם יותר גדול, אז נכון אולי הדשא של השכן גדול יותר. אני לא באה לחנך אף אחד, אלא רק לתאר תחושות, לי יש מה ללמוד והרבה, כמו לרבים אחרים מאיתנו.
הלמידה היא תהליך אין סופי, כששום דבר כבר לא חדש זה משעממם...
יש לנו, או לפחות לי לאן לגדול, דברים לשאוף אליהם.