יש משהו שאני שמה לב אליו כל הזמן...
בקהילה, בדיונים, בפורומים, בבלוגים, בפרופילים של אנשים...
אנחנו הישראלים לא מספיק ברורים.
באתרים בחו"ל נהוג להוסיף לשיוך ולנטייה גם סגנון שליטה.
SM לאוהבי הכאב הפיזי.
D/s לאוהבי השליטה המנטלית, המינית.
BD לאוהבי הקשירות, ההשפלות והחינוך.
לא כל מי שבעניין ה-SM בכלל בעניין השליטה המנטלית. יש אנשים שישלמו כסף למישהי כדי שתכאיב להם כמו שהם אוהבים ויסתפקו בזה. יש סדיסטיות מעולות שלא מעניין אותן לשלוט מנטלית באפאחד. רק תנו להן להכאיב קצת.
יש אינסוף סוגים ודרכים לשליטה מנטלית, אין גבול למשחקי תפקידים וגם אם אנחנו לא בקטע של הקשירה, עניין החינוך (או המשמעת) נכנס כמעט בכל אלמנט של שליטה, נרצה או לא. במינונים שונים ובדרכים שונות.
סקס? יש כאלה שזה נטול כל אלמנט ונילי באופן מוחלט ויש כאלה שאלמנטים וניליים משרתים את מטרתם היטב. זה נורא משתנה...
כן בתחת? לא בתחת?
וואלה, אין לזה חוקים.
להערכתי ביטויי השליטה רבים כמספר השולטים/ות כי לכל אחד יש את הסגנון שלו...
אבל זו עוד דרך טיפה להבהיר עמדות.
פה באתר ובכלל בקהילה, אני נתקלת בקיבעון על הגדרות לפעמים, במחשבה שכל השולטות באות מאותו מקום, שכל הנשלטים זקוקים לאותו דבר ושסשן אצל אחת נראה בול כמו סשן אצל השניה.
וזה חבל.
למשל, לפעמים אני מקבלת פניות מגברים שכבר במילותיהם שומעים את הבלבול.
הרבה אנשים לא טובים בלהסביר את עצמם.
מצד אחד הם פונים מתוך איזו מחשבה שאני מחפשת את מה שכל המלכות באתר מחפשות
(ובינינו, יש כל מיני סוגים ומינים של מלכות)
ואז יוצאים להם כל מיני משפטים הזויים כמו:
אני אהיה מוכן לספוג את הכאב בהכנעה אם תרצי אותו,
למרות שאני בעצמי לא מזוכיסט
או משהו כזה...
לא יודעת, אין לי דוגמא טובה עכשיו.
אבל באמת, נראה לי שחשוב לזכור שאנחנו בני אדם מאוד שונים, מחפשים דברים שונים, רואים דברים אחרת ומשתייכים גם לזרמים שונים.
אני D/s חופשי, לא SM בכלל (אז מה אם אני יכולה?), קשירות אצלי זה עם צעיפי שיפון א-לה-ארוטיקה או איזה אזיקים פרוותיים פה ושם, לא מתעסקת עם חבלים ועבודות מקרמה (או צופים). לא עושה חינוך אנגלי אבל בהחלט יש לי מה ללמד ואני דמות מאוד חינוכית 😉
צריך להבין את זה, צריך להבין שאנחנו מדברים על דברים נורא שונים לפעמים.
וגם קצת מעצבן אותי לפעמים הדגש הרב שיש על הסדיזם הפיזי וחוסר ההתייחסות לזה הנפשי.
סשנים של D/s יכולים להיות אס-אנ-אמים מנטליים מוחלטים.
ויש דבר כזה, כאב נפשי כלומר.
הוא הרבה יותר קשה להוכחה אגב.
אמרתי את זה כבר פעם...
כאב פיזי הוא שכלתני במידת מה
הכאב הנפשי הוא יותר רגשי.
זו הכללה גסה ומוגזמת אבל במהות של זה, תחשבו על זה רגע, אנשים שהצד הרגיש שלהם חזק מזה השכלי צריכים להרגיש דברים במיינד, לעומת אנשים שהצד הרגיש שלהם חלש יחסית וצריכים להרגיש את הכאב על הבשר כדי להתחבר לרגש.
מורכב משהו אבל אולי בכ"ז שווה מחשבה?
לפני 18 שנים. 12 באוקטובר 2006 בשעה 6:32