אחת ממשאלות לבי בקשר זוגי היא לשייך את הבחורה שלי ולשמור עליה משוייכת.
לגרום לה להתמסר אלי ולהשתמש באנרגיית ההתמסרות כרכיב להעצמת החוויה הזוגית-מינית.
הבעיה היא ששום קולר או רצועה לא תסייע לי לשייך את הבחורה. גם לא הוראה מנומסת של "סתמי ופשקי".
תחושת השייכות אצל האישה, כך אני מאמין, היא מצב תודעתי מנטלי עדין ושברירי שנבנה בהדרגתיות לאורך הזמן ויכול לקרוס כל רגע ולהשאיר את הגבר עם נשלטת נטולת מחוייבות מנטלית ובמידה רבה נטולת מוטיבציה להמשיך להשלט על ידו.
פעם באמצע סשן קשרתי לבחורה רצועה, הורדתי אותה על ארבע, משכתי אותה אלי ומיקמתי אותה מתחת לזין הזקור, חוצה לה את הפנים לשניים.
סיטואציה יפהפיה לכל הדעות (או לפחות לרובן).
"של מי את, כלבונת יפהפיה?" שאלתי ומבטי מוכוון עמוק אל עיניה הפעורות.
"שלך..." היא ענתה כשהיא מביטה בי עם ניצוץ סקרנות מהול בחשש.
אני זוכר היטב שבאותו רגע לא יכלתי לדעת את אשר שרר ברוחה והטריק שבו השתמשתי הוא בכלל סוגסטיה קלילה שמטרתו לגרום לה להרגיש שהיא משוייכת אלי.
לצערו של השולט תחושת השייכות היא מצב מנטלי עמוק ושברירי והשולט לא יכול לתבוע ולדרוש אותו גם אם ישתמש בטכניקות מתוחכמות.
אם השולט לא יתמסר לנשלטת לבטח לא יוכל להרגיש שהוא שייך לה. בהמשך לכך לא באמת יוכל להרגיש שהיא שייכת לו.
למדתי על לבי המצולק ששייכות אמיתית נחוות בעוצמה הראויה רק ששני הצדדים מסורים זה לזה, כל אחד בדרכו היחודית.
רק כאשר הרגשתי אני מסור לקשר ולבחורה, יכלתי להרגיש את התמסרותה בעוצמה המירבית ויכלתי להנות באמת ולעומק מכלל חוויית השליטה.
ניתן לספק לבחורה חווית שליטה איכותית באמצעות טכניקות שליטה שונות, אבל אם לא יתמסר גם הוא - חוויית השליטה יכולה להיות דלה מאד מבחינתו.
זוהי קריאה אישית להתמסרות.
אודה ואומר זוהי קריאה שיותר משהיא דורשת קולר - היא דורשת ביצים.
