מגיל שלושים בערך סיימתי לראות בשליטה כמושג צר שמתמקד במתן מענה לצרכים מיניים או מנטליים שלי או של אחרות.
הצרכים שלי התפתחו והתחדדו. התחלתי ליצוק, אולי בטבעיות, את כל הגבר שאני אל תוך ההכרות הבדסמית ואולי הקשר שיגיע. מבלי שאני פועל ליצור את ההפרדה המלאכותית בין עידן האדם לבין עידן השולט.
זה לא שרציתי שזה יקרה. פשוט הרגשתי שאני מתאמץ מדי לארוז או אפילו להתחבא מאחורי דמות השליטה, מצמצם את עצמי ולא מאפשר לגבר שבי להתבטא ולצאת החוצה ולבטא עוד רבדים שלא קשורים לסשן הספציפי או לשליטה בכלל. רבדים רומנטים ואינטימיים אצלי שקשורים לאדם השלם שאני רוצה לבטא, גם ביחס לבחורה שאיתי.
פעם אחת דחפתי לה, מישהי מקסימה ויקרה, זין עמוק לגרון. כשהיא על ברכיה דרשתי ממנה להסתכל עלי ולהגיד לי מה היא מרגישה כשהזין ממלא את פיה והריר ניגר על הריצפה באסתטיות שכזו. היא גרגרה לי משהו. לא הבנתי כלום. ידעתי שלא אבין. זה היה חלק מהענין, לתת לה להתאמץ ככל שהיא יכולה להשיב לי גם שהדבר לא אפשרי. היא היתה צריכה את האתגר הזה.
באותה פעם הרגשתי שאני דוקא רוצה להבין אותה, שכן חשוב לי לשמוע מה יש להגיד. אז בסיום הסשן התלבשנו ולקחתי אותה לסושי מון בבוגרשוב. ישבנו על פוטו-מאקי והקשבתי לה. דברנו וצחקנו, כאדם אל אדם. כגבר אל אישה. זה היה נהדר. הרגשתי שאנחנו מתרחבים זה אל תוך זה.
עברה תקופה והיא נקשרה אלי. אני נקשרתי אליה. בסופו של דבר גם אהבתי אותה, את כל האישה שהיא. עטפתי אותה ודאגתי לה כגבר שדואג ליקירתו. לעיתים כשמעדתי גם לא היססתי לבקש סליחה. במצב הקשר הכנה והחשוף הזה יכלתי באמת לתת לה הכל. לא רק את השולט שבי, אלא את כל מה שהיה לגבר שבי להציע.
מאז הבנתי שאני עם שליטה לשם השליטה סיימתי. סיימתי להגשים פנטזיות לי ולאחרות.
שליטה יכולה להיות אבן דרך בהכרות בנינו, יכולה להיות קטליזטור לקשר, היבט חשוב במיניות שלנו, אבל אני לא רוצה שזה יסתיים בעולם העוצמתי והמענג הזה. יש באישה כל כך הרבה לתת, יש בי כל כך הרבה, ואילו שליטה, רק שליטה מצמצמת אותי ושולט אמיתי לא נותן לאף אחד לצמצם אותו.
נ.ב.
הפוסט הזה נכתב ברוח תקופת הקורונה וברוח הקורונה אדם מתכנס אל תוך עצמו
אגב המשפט שהיא אמרה לי, רק לאחר מכן סיפרה לי, הוא "אני רוצה יותר, עידן".
