יש כאן אחת מיוחדת שנתקלתי בבלוג שלה ומצאתי את עצמי קורא בו בעיון, צורך אותה ומתחבר לטקסטים היטב.
היא הצליחה להקסים אותי.
היכולת שלה להתנסח בפוסט אחד גם כפרסונה נשלטת וגם כבת אדם רגישה ועדינה ולחבר בין שתי הדמויות השלמות שמתקיימות בתוכה במין הרמוניה סימביוזית מבלי לסלף את האישה שהיא, מבלי להסחף עם פנטזיית הנשלטת, מבלי שיהיה גבול ברור, כל כך עוצמתית ומוערכת בעיני.
קריאת בלוג כזה משולה בעיני לצוללן המתחיל לצלול מתחת לפני הים ויורד מטה אל המצולות מבלי שתהיה נקודה שמבהירה מתי מתחילות המצולות ובמידה רבה מבלי שהדבר יהיה משנה. הים הוא אותו ים, רק כאן הוא עמוק יותר. ככה היא מרגישה לי.היכולת של אדם לבטא היבטים שונים באישיותו, לפעמים מנוגדים או צורמים, ולחבר ביניהם באופן הרמוני יכולה להתקיים בעיקר אצל אנשים אותנטיים.
אותנטיות מבחינתי היא מבסיסי החוויה הקיומית האישית וגישה אישית שאימצתי.
אני פועל, ככל שאני יודע ולא תמיד אני יודע, לחדד את האותנטיות שלי ולבטא את עצמי כמו שאני חווה ומרגיש עמוק בפנים, גם אם זה כאב וחולשה. מהצד השני לאפשר ולהעצים אנשים אחרים להיות אותנטים כלפי עצמם ולהתחבר לאותנטיות שלהם דרך האותנטיות שלי, לחוות אותם כפי שהם מבלי לשפוט או לבקר אותם, גם בנות זוג, גם אלו מעולם השליטה.
הגישה שלי לקשר חדש שמעורבת בו שליטה היא תמיד ליצוק בו את עצמי כבסיס לקשר ולא דוקא פרסונה של שולט, שכן שולט מתקיים רק כשיש לו נשלטת וכשאני מכיר אותך כל מה שיש לי זה אדם וכל מה שאני בפניך הוא אדם. הנחת עוגן אנושי כבסיס לקשר מאפשרת לנו לחזור לנקודה אישית ואנושית כל פעם שצריך לכוון.
הוא מחייב אותי להיות קשוב יותר, מוסרי יותר, אדם שלם עומד מאחורי המסע הזה שאני יוצר אצלך, להרחיק ולהקצין מהנקודה הזו, להפוך אותך לאישה שלי, לזונה שלי, אבל תמיד גם לתת לך חיבוק מהאדם שאני.
אם להיות אינטרסנט ואני כזה הוא גם מאפשר לי לחוות את הקשר, התהליך והחיבור בעוצמה גבוהה יותר.
בסופו של דבר אם אני רוצה לחוות משהו אני חייב קודם להיות אני.
