הייתי עמוק בשינת בוקר שבת שלא רוצה להגמר והיא שרועה לצידי. ענדה תחתונים ותו לא.
לפני שהספקתי להתעורר הרגשתי את הישבן שלה מתחכך באיבר מיני החשוף, מפרה את שינתי הטובה.
"הקם להשכימך - השכם לזיינו". היה המוטו שלי באותו רגע.
הפשלתי את תחתוניה ולא עבר זמן רב עד שענדתי אותה על איברי.
חצופה כזו.
תוך כדי שאני חודר אל גופה פערתי לאיטי חור בישבנה עם אצבע תועה ואגבית.
(האמת היא ששום דבר לא היה תועה באותו בוקר, אבל חשוב לי להכחיש במקרה שאחשף).
"רועי, מה אתה עושה, תוציא את האצב-". ניכר כי נחשפתי... סעמק.
אמרה ולא השלימה.
התחלתי לנשקה כהוגן.
אוהב אותה מלמעלה,
חודר אליה מלמטה.
ואט אט לראשונה בחייה חדרתי אל אחוריה עם איברי העיקש.
לאחר פרק זמן לא ידוע, יש יגידו תקופה, כבר הייתי עמוק בתוך עכוזה והיא היתה כואבת והמומה,
אנחותיה שירה
והיא אחרי גמירה
לראשונה.
ככה כשהיא מטפטת זרע מהחור ההוא, נותנת לי גב וחיבוק, התחלנו את השבת הקדושה,
מופתעת מעוד גבול שנחצה ואני מסופק בחלקי במצב.
---
מעולם לא הגדרנו את עצמנו בקשר שליטה, אבל אכשהו היא מצאה את עצמה פעם אחר פעם חסרת אונים כשהיא מתמסרת לי לחלוטין, בגופה וברוחה. חצינו ופרצנו גבולות, מבלי שמילה זו הוזכרה. מוביל אותה בשם חיבור רומנטי עמוק אל מחוזות אפלים שבו היא על ארבע מפושקת בשבילי ואני הכי שלה, בשבילה. יודעת שלא משנה כמה היא תצלול, כמה תקצין - ביחד תמיד נעלה חזרה.
--
לא רציתי לכתוב את הפוסט הזה. שאלתי מדוע אנחנו מתקשים להגדיר את עצמנו: שולטים, נשלטים, מתחלפים. מדוע אנו מתקשים להגדיר העדפות וגבולות? ולפני שהספקתי לחשוב, נזכרתי באופן שבו התחלנו ולנקודה אליה הגענו. עם חיבור נכון, בטוח ואיכותי של שני אנשים שכל הפחות מכבדים זה את זו - אני לא חושב שיש טעם להגדיר העדפות וגבולות. נראה שעם הפרטנר הנכון הגבולות היחידים הם חוקי הפיזיקה.
אנחנו לא יכולים לדעת מה אנחנו ולמה אנו מסוגלים עד שאנו פוגשים את האדם הנכון.
גבול הוא מצב זמני שמוגבל על ידי גבול המחשבה. גבול המחשב מתרחב תמיד עם חיבור נכון.
