בערב ההוא הגענו למצב המנטלי הנכסף ההוא שהראש רוצה לעשות הכל.
עשינו עד עכשיו לא מעט: היא איפשרה, היא התמסרה, היא נפתחה, הוחרבה מינית ונוסדה בשבילי מחדש.
בטירוף הזה הרגשתי שאפשר היה לסיים באותו הדרן קסום שהיא כבר מכירה.
בקשתי שתרד על הברכיים. אני אוהב את הרטיבות שלה נוטפת על הריצפה ולא נמרחת. אז פישקתי את רגליה קצת. התחלתי ללטף את פניה.
היא נעימה לי וזה תמיד כיף לעצור את המזימות שלי ולהנות ממנה סתם ככה.
בקשתי ממנה לפתוח את הפה. מיקמתי את חלציי מולה. היא פתחה את הפה והוציאה לשון ארוכה ומתמסרת.
התכופפתי קלות, התקרבתי לאוזנה. השתהיתי, מנצל את ההזדמנות כדי להאזין לנשימותיה.
ואז לחשתי לה "קצפת...". היתה שתיקה.
"לא... עידן, היום אל תעשה לי קצפת... פליז! לא מסוגלת. פירקת אותי..."
הבטתי בעיניה. אני לא מעניש על חוסר רצון או יכולת. רק נישקתי אותה על הראש ועשיתי את הליכת ה"התבאסתי ממך אבל את כאילו לא רואה" שלי ויצאתי אל הסלון.
"אני הולך להזמין לנו משהו לאכול"
לקחתי את הטלפון והתחלתי לתור אחר מנה מוצדקת להזמין.
---
בהנחה שאתה אדם הגון ולפי ההגדרה היבשה:
שליטה מתרחשת כשיש יחסים של הסכמה בין שולט לנשלט.
לאחר שברוב כריזמתך הצלחת למצוא וללטש נשלטת השליטה שלך לעולם תהיה תלויה בהסכמתה להשלט על ידך.
בכל סיטואציה היא יכולה להגיד "חלאס".
חורכת את המסילה בה דהרת רגע קודם אל הגהינום.
איזו מין שליטה היא שליטה שכפופכה כל העת להסכמתה?
---
ואז ככל שחשבתי על זה הבנתי ששליטה היא לא הכוח לקבוע באופן בלעדי.
שליטה היא לא עליונות מוחלטת נטולת אתגרי החיים.
שולט הוא לא פרסונה חד-מימדית או תפקיד שקובע באופן אבסולוטי כי אזו הוא בהכרח מקטין את עצמו.
שולט הוא לא מה שהאחר חושב שאתה.
שליטה היא יכולת אישית שלי מול עצמי קודם כל לשלוט ככל הניתן בסיטואציה.
באותו ערב לא הצלחתי להביא אותה לתחנה האחרונה ברכבת, אבל היו עוד שעתיים וחצי עד חצות.
לא רק שאעשה לה קצפת, היא גם תפתח את הדלת לשליח כשהיא מוקצפת.
שכחתי להוסיף ששליטה היא גם יכולת לשלוט בסיטואציה בעיתוי הנכון 😈
