עגבניה. מלפפון. 2 ביצים מקושקשות. טונה עם שמן בצד ומיץ תפוזים שקניתי (אבל טבעי - כי איכות וזה).
אני מכין ארוחת בוקר לאישה המיוחדת שהתעוררה בדירתי לאחר שלילה לפני כן היתה קשורה לעצמה ברגליים ובידיים ועוד חגורה אחת למיטה כדי לקבע לה את הצורה.
כשישבנה מורם, חורה פעור לעברי (מסיבות ששמורות במערכת.. העצבים).
הניגודיות הזו בין שני צדדים שבתוכי, בין שני כוחות, היא לפעמית בלתי נסבלת. לפעמים היא יפהפיה.
קורים גם מצבים אבסורדים שאני מוצא את עצמי שואל בנימוס "אם גברתי תואיל בבקשה להרים את הישבן קצת יותר כדי להקל עלי את השימוש בו.".
עסקתי קודם בחיבור לאחרת. אבל מה לגבי החיבורים שאני יוצר, לא רק לעצמי, אלא לחלקים סותרים בעצמי כדי שישכנו זה לצד זה בשלום.
כשהדיסוננס צורם, כשאני מתבקש להסביר, אני מזכיר לעצמי להיות סוטה שהוא גם מכבד. לא רק שזה אפשרי, זה גם מתבקש.
בעוד התפיסה שלי את עצמי היא חד-חוויתית, אני מרובד ומכיל רכיבים שסותרים ממש זה את זה.
זו האחריות שלי לגשר בצורה אלגנטית בין שניהם באופן שיצור חיבור הרמוני מועצם, דוקא מתוך הסתירה והפער, כמו החיבור המיוחד שיוצר גבר אל אישה, כמו החיבור שיוצר שולט אל נשלטת. מצד אחד גבר ג'נטלמן שאני אוהב ורוצה להיות אל מול האישה שלי, לכבד אותה מהמקום הכי עמוק ואחראי.
מצד שני לחצוב מנהרה תת-קרקעית שתוביל אותי, במידה רבה אותנו, אל עולם שבו הג'נטלמן הזה מתברר כסרסור-אישי נאלח שאוהב שהאישה שלו מריירת על הזין שלו הנעוץ בפיה, כשפותה מטפטף על הריצפה - שם היא ממוקמת. אחרי שעוללתי מזימות לנקביה היפים שבצידו השני של גופה . ☯
