בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חומרים גזורים מחוויות שלמות

מקבץ חוויות, תובנות וסיפורים מבוססי מציאות שמשקפים את התפיסה שלי כלפי עולם השליטה והחיבור המיני-מנטלי.
לפני שנתיים. 1 במרץ 2022 בשעה 20:18



שליטה היא קודם כל שליטה על עצמי כדי שאוכל לשלוט על הסיטואציה, עליה. 
אבל לעומת זה ובמקביל, לפעמים אני חושק באופן כזה שאני רק רוצה לצרוך אותה, לאבד שליטה על יצריי, על מעצוריי ולהתרסק עמוק אל תוך גופה, אל כל מה שהיא בעצם.
תשוקה עמוקה, הדדית ומשמעותית צריכה ויכולה להשתלב עם שליטה, לפעמים על חשבון שליטה  - היצר החייתי חייב לקבל דרור בשלב זה או אחר וכשהוא בוער בי ועוד איך אשלב באקט.

כאשר אני משלב את היצר 
חזרנו הביתה. דחפתי אותה למיטה וקשרתי את ידיה עם חגורה מעל הראש כשהן מוצלבות וקבעתי אותן בקשירה נוספת למיטה.

הפתיעה אותה הפתאומיות, אבל כזו היא הפתאומיות - מפתיעה.
היא הביטה בי בהלם סקרן והזיזה את ידיה, רוצה להשתחרר, נתתי לה סטירת הרגעה ללא מרשם. היא התקבעה.
התחלתי לנשק את פניה, את שפתיה. היא נשכה אותי הזונה, אבל היא זונה כאמור, הייתי צריך לצפות לזה.
לא היה אכפת לי. חשקתי בה כל כך באותה עת ולא טרחתי להעניש. 

הפשלתי את החלק העליון של השמלה, ירדתי מפניה אל שדיה ונשקתי אותם בחוזקה, חפנתי אותם בחוזקה, מכאיב לה בכוונה, מלקק, יונק ומנשק. ירדתי לבטן.  סללתי את דרכי מטה אל עמק הברכה, פשקתי את רגליה בחוזקה. עיקפתי את האזור האינטימי שלה עם הלשון, נהנה מהנפיחות של האזור הקסום הזה.
עליתי לנשק אותה שוב בבטן. הפעם ידי השמאלית מלטפת את הכוס, ממשיך אל עבר פניה. היא גונחת, חסרת אונים, מפורקת מבגדיה, נראית  כמו תאונת עבודה אסתטית.

אני רוצה להכאיב לה עכשיו. אני רוצה שהיא תרגיש את הכאב שהתשוקה כלפיה מסבה לי אז אני מספינק על הכוס הנפוח. האנחות העוצמתיות שלה מחייבות ספנכוס נוסף. ספנכוס, הפעם חזק יותר. ואז ועוד ספנכוס. אני מתיוון לי מרוב ספנכוסים.  🍽

 

כשהיא התחילה לזמר את הגניחות האלה שלפני גמירה אחזתי אותה מצווארה, הבטתי בה עמוקות ואסרתי עליה במילה  "לא. ברור?"
מתוך הטירוף התשוקתי שאני נמצא בו אני מוצא כוח אצור לשלוט בעצמי. אבל היום לא באתי לנהל - לא באתי לעבוד.
היום באתי לצרוך את האישה שלי ואני פשוט לא רוצה שהיא תפריע לי. 

 

אני שוב צולל מטה אל כוסה. היא מתפתלת, מרטיבה את הסדינים, משמידה את המיטה. אני דוחף את לשוני אל תוככיה המוצנעים, לוחץ על הדגדגן ופשוט יונק ואוכל אותו כאילו היא הסעודה האחרונה (לא משווה את עצמי לישו, ג'יסס קרייס, רק אותה לסעודה האחרונה).

 

הרעב שבתוכי הוא רעב שלא יודע שובע. הוא רעב שמתעצם ככל שמלעיטים אותו. רעב של נצחים כי היא תמיד תהיה היא ואני תמיד אהיה אני ואנחנו לעולם לא נוכל להתאחד לישות אחת כמו שרציתי. 


עליתי חזרה אל פניה, שמתי יד על פיה וסתמתי אותו. חדרתי אל גופה בעוצמה.
היא גנחה לי אל תוך היד ואני כל כך נהנה מעיניה שפעורות כלפיי.
זיינתי אותה. זיינתי אותה הכי חזק שאני יודע. הכאבתי לה, פתחתי אותה, פירקתי אותה. גם את החתיכות הייתי גורס לו יכלתי.
התבוננתי בעיניה לאורך כל הזמן הזה,  ראיתי את הסערה שמשתוללת בתוכה. ואז זיינתי אותה עמוק יותר, חותר אל הרחם.
האטתי את הקצב כדי להתבונן בה, כדי להרגיש אותה, כדי לוודא סנכרון. עדיין חודר, עדיין עמוק אבל הפעם לאט וחזק כמעט שלא יוצא מגופה. היא בקשה לגמור וסרבתי. לא רק שסירבתי, בקשתי ממנה שתסתום ולקחתי את הויבטור והצמדתי לדגדגן והמשכתי לזיין. היא התחננה ואני רק אחזתי לה בגרון, מסתכל עליה ודורש ממנה לשתוק. היא מתפתלת ואני מתמסר לחוסר האונים שלה, לחוסר האונים שלי, שפוט של התשוקה שלי אליה.


הגיעה לה עת. ביקשתי ממני להוציא לשון. היא הוציאה. שלפתי את הזין מהחור השחור שביקום המקביל שהייתי בו. גמרתי על פניה היפות.
מרחתי את השפיך עם איבר המין שלי ונגבתי הכל אל תוך הפה. היא לגמה בשקיקה.


מותש ומזיע קמתי והתיישבתי מולה, התמקמתי בין רגליה, שותה מבקבוק המים, צופה בה מרוטשת .
זרקתי את הויברטור אל בין הרגליים, לקחתי את הטלפון, פתחתי אפליקציית וולט ושאלתי "ממי, מה תרצי לאכול?"

Desertstorm​(נשלטת) - אהבתי, למעט הפסקה האחרונה.
יש לך משפטים מדליקים, חמוד.
לפני שנה

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י