בשישי רבנו.
צווחת עלי.
אני מסתכל עליך.
קצת נונשלנטי.
קצת מבוהל.
"אולי את עושה מזה ענין...".
הלכת לחדר והסתגרת.
ישבתי בסלון מבואס.
כעבור כמה שעות הופעת לצידי,
עם קערת אורז,
אבל בלי מילים.
אז רק אכלנו,
בלי מילים
בסוף חיבקתי אותך.
ואז נצמדתי.
וליטפתי
ואני פולש אל בין רגלייך
נוגע שם,
מאייד אותך עם האצבעות שלי
את מרטיבה,
אצבע בפה.
טועם את הקינוח שאת
את מתייפחת
אני מתבונן בך עצומת עיניים.
הכי יפה בעולם.
אני חולץ לך שד
כי זה באמת יפה בחורה מפושקת על הספה עם שד אחד בחוץ.
את נכנעת לעונג.
אני מנצל את זה שהפה שלך פתוח למחצה ומנשק,
נהנה מהשפתיים היפות שלך.
טועם את האישה שלי.
את יודעת שהכל יכול להסלים מהר מאד
וכבר שורר בי רצון להתעלל בך מינית
אז את רק מתמסרת לרגע יותר
מנצלת את הרגעים הקצובים שאני כולי עבורך - מתמסרת,
לפני שאהפוך אותך לזונה הקטנה שלי.
ואולי היום רק באתי לאהוב?
מי יודע...
יש בי שני כוחות.
את לא יודעת מה יקרה,
גם לא אני.
