לפני 14 שנים. 25 במאי 2010 בשעה 18:50
אני, הג'דאית, הבולדוזרית, המעשית, שלא נותנת לרגש לשלוט בלי רשות, שתמיד מדפדפת, מקפצת משלולית לשלולית, אדישה לטיפות של הבוץ - עוצרת.
ופתאום אני מרגישה את העייפות. אני קולטת כמה עברתי בפרק זמן כה קצר. כמו אחרי מסע שופינג (ונשים יבינו אותי פה יותר...) שבו רצים מחנות לחנות, קונים, מבזבזים, חוזרים הביתה עם שקיות מלאות, ויש מין תחושת סיפוק נעימה כזאת, וברגע שמתיישבים מתחילים להרגיש את העייפות ברגליים ובגוף מההליכה הממושכת שעברנו אותה כאילו בריחוף. בעיה נוספת היא, שגם פה הסיפוק הוא כל כך זמני, לא אמיתי ופג ברגע וחצי.
תמיד כל כך פחדתי מהרגע הזה שאהיה לבד ועכשיו אני בוחרת בזה.
הקלה, זה מה שאני מרגישה עכשיו.
