שבוע שעבר, בזמן שמילאתי את המדיח בכלים שהצטברו, קלטתי ג'וק גדול ודוחה מטייל לו שם בפנים. כמה שניות של מחשבה הביאו אותי למסקנה שהאופציה הכי טובה שיש לי, זה להשאיר את הדלת פתוחה במהלך הלילה ולקוות שהוא יימצא מקום יותר מעניין לבלות בו, מחוץ למדיח. (ואם אפשר אז גם מחוץ לבית).
למחרת הצצתי בזהירות לבדוק נוכחות ולא ראיתי אותו. בשלווה הוספתי את יתר הכלים, הסבון ולחצתי ON.
כאשר באתי לפנות את הכלים חזרה לארון, נתקלתי בו שוב. אך הפעם ללא רוח חיים. כן, כן, הדחתי אותו עם יתר הצלחות והכוסות.
ואז התחילו לרוץ לי מחשבות בראש מה לעשות. האם להחזיר את הכלים לשטיפה חוזרת או להמשיך מאיפה שהפסקתי?
בסופו של דבר החלטתי שמכיוון שאין פה סכנה לבריאות, ושעיקר הבעיה היא בראש, אז עדיף פשוט להתעלם, לשכוח את מה שראיתי, לא לחשוב על זה יותר ולהמשיך בפעולת הפינוי.
בחיי, שעם כול הגועל שיש בי מהייצור הזה, ויש ברמות קשות, זה פרח לי מהתודעה. מאז לא נזכרתי בזה ולו לשבריר שניה. עד היום.
היום, הפעלתי שוב את המדיח (נגלה חדשה) וכשהגעתי לרוקן אותו, שוב נתקלתי באותה גופה מוטלת על הקרקעית. מרוב שהדחקתי בהצלחה את כל הסיפור, שכחתי אפילו לפנות אותו.
(לפחות הפעם לא הייתה לי דילמה אם להחזיר את הכלים לסיבוב נוסף, הרי הוא כבר היה נקי :))
מהחוויה הזו למדתי 2 דברים:
1. עדיף להתמודד מאשר להדחיק, אחרת זה חוזר.
2. כשג'וק נשטף בטמפרטורה של 65 מעלות, הוא מתכווץ.
לפני 14 שנים. 1 ביוני 2010 בשעה 18:37
