אני מבריקה לו את הממלכה בלי חיפופים, גם מתחת לספה ובפינות. (הוא ממש בסדר, מרים רגליים כשצריך)
אני חושבת עם מה למלא לו את המקרר. לא מוותרת על אף קילו (מיותר לטענתו) שיושב עליו. (סוג של שליטה מלמטה?)
אני קוראת ספרי בישול לקבל רעיונות. (הערה לבני סיידא- מספיק עם הקבנוס, אפילו שזה ברגע האחרון)
אני מסניפה את ריח החולצות שלו לפני שהן נכנסות למכונה. (אני חולה על הבושם שלו שבא במימיה מעורבב עם ריח הסיגריות)
אני מטפסת במדרגות עם שקיות הכביסה, האוכל והקניות 4 קומות עד לממלכה. (אולי יום אחד אני אפתח יכולות ואספיק לעלות את זה לפני שהאור בחדר המדרגות ייכבה)
אני לא נפרדת מהטלפון לשניה. הוא איתי גם באמבטיה וגם בשרותים, למרות שהוא כבר צלל לאסלה פעם אחת. (למדתי שחשוב לזכור להוציא אותו מהכיס לפני שמפשילים את המכנסיים)
אני מקבלת תלונות/הערות מהסביבה על ריחוק. אבקש סליחה ביום כיפור שבפתח. (על שקרים לבנים שנועדו להגן על אמת צבעונית)
אני צריכה הרבה יותר להתאמץ כדי לגייס עניין בעבודה. אני כלבה של אדוני ולא של בוסי. רוצה יותר, שיישלם יותר. (לא צוחקת)
אני לוקחת הפסקות גם לסיגריה ולאחרונה גם לאונן בשרותים. (דרך מצויינת לפרוק מתחים מסתבר)
אני חייבת התנצלות למפלס הכנרת על החולמנות שלי גם באמבטיה. (גם הצד האגואיסטי שבי צריך להתבטא לפעמים)
אני נכנסת הביתה ושוכחת את המפתחות מחוץ לדלת. (תמיד אני מפחדת שיקרה הפוך, אני מחוץ לדלת והמפתחות בפנים)
אני מחכה שהמים בקומקום יירתחו לפני שהדלקתי אותו. (ואז כבר שוכחת שרציתי לשתות)
אני אישה שמאוהבת ברעיון להיות שפחה
אני שפחה שמאוהבת באדונה
לפני 14 שנים. 12 בספטמבר 2010 בשעה 19:24
