אפקט פרפר התעתוע

תמיד לפני מפגש עם אדוני, אני מתרגשת. אם היה לי זנב, הוא היה חותך את האוויר מצד לצד במרץ.
אבל כשמדובר במפגש לטובת מסיבה, ההתרגשות גדולה יותר. למרות שזה כבר לא חדש לי, וסדר הדברים פחות או יותר ידוע מראש, זה עדיין חוויה עצומה בשבילי. כל פעם מחדש.
שלשום בערב החג הגענו לדיוה, נכנסנו, אמרנו שלום, אדוני חלק איתי אינפורמציה לגבי חלק מהנוכחים, ואני סרקתי את המקום בעיניי, מנסה ללמוד את האווירה.
מיד אח"כ, אדוני שלף מהתיק את אזיקי העור וענד אותם על ידי. משם המשכתי לבר, ערק אשכוליות לו, וודקה רד בול לי.
עוד לפני שאני מסיימת לרוקן חצי מהכוס אדוני קרא אותי לסשן. נעמדתי מולו בחדר האחורי, מפנימה את מה שהולך להיות עכשיו. על המיטה הזוגית שהיתה לידנו ישבו חלק מבאי המקום.
הוא הצמיד לי לאורך הגוף 4 זוגות אלקטרודות באופן סימטרי. במקביל התפנה מקום על המיטה, פרסתי את עצמי לאורכה על הבטן.
עד כאן, אני עדיין מתוחה, עדיין קיימים בי מחסומים, עדיין הסיטואציה דורשת ממני מידה מסוימת של התמודדות, עם המבוכה, עם ה"לא נעים".
ואז זה התחיל.
זרמים של חשמל עברו לי בגוף, בהדרגה הם התחזקו, ונדמה היה כאילו הם שורטים אותי מבפנים.
אני מעיפה מבט אחד לכיוון הרצפה מולי וקולטת את כמות זוגות הרגליים שפונות לכיווננו. מסתכלים עלי.
הם רואים איך אדוני משחק בי באצבעותיו, מסתכלים איך החשמל מקפיץ אותי.
הידיעה שאני ניצפת מעלה לי את רמות האדרנלין, והכאב הופך להיות מלטף. אני רוצה ממנו עוד ומקבלת עוד.
אין לי מושג כמה זמן עבר עד שזה נגמר. תחושת הזמן לא קיימת באותם רגעים. מה שכן בהחלט היה קיים זאת שלולית של נוזלי בלוטות הסקיין שלי על המיטה. (עכשיו בזמן שאני יושבת וכותבת, אני פתאום חושבת שאולי זה הפריע למישהו – הנה תחושת ה"לא נעים" שאני מדברת עליה – פעם הבאה מגבת)
מפה, המצב שלי כבר שונה. אני מחויכת, מסופקת, מרחפת מאושר. לא יודעת אם זה מה שנקרא סאב ספייס. רק יודעת שאני הי הי הי אין דה סקיי.
עכשיו הראש הכי פתוח שיש. הכול אפשרי ומותר. מה שהצריך ממני לפני התמודדות, קרה עכשיו בצורה הכי טבעית, ללא מעצורים ובהנאה מרובה.
הערב ממשיך עם ריקודים, מזמוזים, עוד סשנים, כל מה שבא לי ומותר לי, וכל מה שעולה על דעתו של אדוני. הכול. הוא לא צריך להיות לידי או איתי פיזית. בהווייתי, בתפיסתי, בקיומי אני לו והוא לי.

שום אלכוהול, שום סם, לא מעלה אותי גבוה כמו שאדוני מצליח. זהו זה. אני מכורה.

למחרת בבוקר עשיתי טעות ממש בלי כוונה, אבל אדוני התבאס נורא, וגם כך הוא לא הרגיש טוב. עכשיו אני יוצאת אליו לנסות לתקן ולפצות, ובאמתחתי ארטישוק ממולא, קוסקוס, השוקולד המיוחד שלו וכרגיל, הרבה הרבה אהבה.

שבת שלום