לפני 14 שנים. 23 באוקטובר 2010 בשעה 21:11
מוצאי שבת בערב, אחרי שבוע וסוף שבוע עמוסים ביותר, מלאים בירידות, עליות, חוויות, הרפתקאות, יום הולדת ומה לא, אני מוצאת את עצמי שוב בדרך אל אדוני. הפעם עם הדבר היחיד שאיכשהו נשאר לסוף, אוכל.
אחר הצהרים בישלתי, טיגנתי והקפצתי, ארזתי הכול לקופסאות, את הקופסאות ארזתי לתוך סל, ויצאתי לדרך.
ובדרך נשמתי את תחושת הסיפוק שהיתה לי. נתתי לה למלא לי את הריאות.
שמחתי על ההזדמנות לספק אותו ואת צרכיו.
חשבתי על כל מה שהיה בימים האחרונים והרגשתי איך אני אוהבת אפילו יותר.
כשאני מגיעה אני גם מגלה שכמה שעות שינה טובות הצליחו לחטא באלכוהול את מה שהזדהם.
אני מבטיחה לשמור על זה סטרילי.
הרשות הזו היא המתנה הכי גדולה שקיבלתי ליום ההולדת.
קיבלתי את הרשות להרשות לעצמי לאהוב ככה. בלי היסוס. בלי גבול.
להיות לו שפחה אמיתית.
