אפקט פרפר התעתוע

היום יש לי ברזומה שני סופי שבוע בחו"ל עם האדון. האחד ברומא והשני באמסטרדם.
כל חופשה הביאה איתה חוויות מסוג אחר, משני קטבים רחוקים.

המשותף לשתי החופשות הוא קיטוט הרגליים. הלכנו שם המון ברגל. קילומטרים שלמים רדפתי אחריו. פותחת פערים ומשלימה.
ברומא היינו נותנים מנוחה לרגליים בגלידריות משובחות מתרשמים מהפיאצה הקרובה. באמסטרדם היינו עוצרים לנוח בקופי שופים משובחים, מתרשמים מתוכן הצנצנאות הירוקות שהיו מסודרות על המדפים בצורה כל כך טבעית.
ברומא ביקרנו במוזיאונים, באמסטרדם חנויות פטיש.
ברומא כנסיות, באמסטרדם חנויות סקס.
ברומא יומולדת לי, באמסטרדם יומולדת לו.
ברומא הקולר שלי (שקישט לי את הצוואר כל היום ובכל מקום) משך הרבה יותר תשומת לב. ספגתי מבטים בלי סוף. קלטתי כל מיני נעיצות עיניים, רציניות, שופטות, מופתעות, סקרניות, צוחקות. אין לי ספק שסיפקתי לרומאים עניין איתו. לעומת זאת באמסטרדם זה היה כאילו הכי נורמלי. לא הבחנתי בשום מבט חריג. והאמת, אני לא בטוחה אם אני מרוצה מחוסר תשומת הלב הזו 😄
ברומא היה מיני סשן אחד. בעיקר כי פחדנו שאורחי המלון ייבהלו מהסאונד שהשוט ודומיו מפיקים בזמן שהם בפעולה. את הקול שלי עוד היה אפשר להשתיק. באמסטרדם היו סשנים לרוב. הכול היה. אינטימיים, פומביים, שקטים ורועשים, ואפילו אפילו כפולים. כלומר עם נשלטת נוספת חמודה מאוד 😄
ברומא ההי לייט היה הופעה אדירה של U2 שסגרה את סיבוב ההופעות שלהם באירופה. ארוע מרגש ובלתי נשכח אבל נטול כל אלמנט א-נורמטיבי. ההי לייט של אמסטרדם היה היה מסיבת פטיש ענקית, מוסיקת מועדונים שמחה, תפאורה, תלבושות, הופעות, פינות מאובזרות לפעולות זימה, אנשים מכל הסוגים והמינים ולכולם מכנה אחד משותף: סוטים שנהנים מהחיים. וככאלה השתלבנו שם מעולה, וביחד עם עוד קבוצת כלובניקים ייצגנו את מדינת ישראל בכבוד.

היה כיף ועונג גדול להיות גם שם וגם שם.

כשחזרנו מאמסטרדם גילינו שענן אחד אפור וגדול עומד ביני לבין אדוני, מטיל בי ספק ומאיים על מקומי.
אחרי שעות ארוכות של מתח, של תחושת תלישות ומחנק שעברו בי, הצלחנו בכוחות משותפים לפזר אותו. ובעזרת כל הרצון, הכוונה, הנכונות והאהבה שיש בי, אני לא אתן לו לחזור ולתשתש שוב את מהותי. כי אין אדון יותר ראוי מאדוני להתמסר לו ולהיות בשבילו.