אחד הזמנים היותר אהובים עלי במהלך יום חול שגרתי, הוא הדרך לעבודה וחזרה. (במידה והתנועה זורמת כמו שצריך). פרק הזמן הזה בו אני נוהגת לבד באוטו, מאפשר לי לחשוב על דברים, להיות מרוכזת בעצמי. זה גם הזמן היחיד בו אני יכולה לשמוע מוזיקה בווליום גבוה בלי לעשות חשבון לאף אחד, שלא לדבר על לשיר 😄
אז אתמול בשעה טובה, זה קרה. התקינו לי מערכת רדיו דיסק באוטו.*
הבוקר נסעתי לעבודה מזפזפת בין תחנות הרדיו באושר (אחרי שכל הדיסקים האהובים עלי נשכחו ברכב הקודם שעבר טוטאל לוסט ודאגתי לרוקן את כל תכולתו מלבד את התא של הדיסקים. הפספוס הזה הוא בערך הדבר היחיד עליו עדיין לא התגברתי מאותה חוויה) , ונזכרתי כמה אני אוהבת את האפשרות הזו וכמה זה היה חסר לי.
משם, עם השירים ודיווחי התנועה, התגלגלו להן המחשבות ושאלתי את עצמי איך קרה שזה לא קרה עד עכשיו? למה הייתי צריכה לחכות חודשיים בשביל לפנות לזה זמן? מגנד, עלתה בראשי השאלה מה היה קורה אם הייתי מקבלת SMS מאדוני שאבוא אליו, אקח את האוטו שלו לנקיון פנימי וחיצוני ואשאיר לו אותו בחניה מצוחצח (כמו שכבר קרה בעבר). ברור לי שהייתי מפנה זמן ומבצעת.
אז למה בתוך כל סדרי העדיפויות שלי, זה כן וזה לא?
יש לי מיליון תירוצים לא מעניינים למה זה לא, וסיבה אחת למה זה כן.
זה כן, כי אני מטורפת עליו. מטורפת מספיק כדי למקם אותו ככה גבוה בתוך סדרי העדיפויות שלי.
אני אוהבת בווליום גבוה.
*תודה מיוחדת למתקין. הכול עובד כמו שצריך :)
לפני 14 שנים. 4 בנובמבר 2010 בשעה 22:19
