אפקט פרפר התעתוע

יום רביעי בערב ישבתי עם עצמי בבית וחשבתי על הסופש שעומד בפתח.

סופש יום הולדת עם תוכניות שמילאו אותי בצפיה אדירה. ההתרגשות היתה כל כך חזקה עד כדי השפעה פיזית שהתבטאה בחולשה וסחרחורת והקאות.

נשימות עמוקות ומנוחה ושיחה עם אדוני עזרו לי להתאזן.

יום עבודה שנמשך כמו נצח בחמישי הסתיים גם הוא.  

  ************      

יומיים לפני, נפל הפור ונבחר האחד שישמש לי צעצוע. הוא קיבל הנחיה להגיע בעשר.

כשנשמעה הדפיקה בדלת לקחתי נשימה עמוקה, הרמתי את הראש, מתחתי את הגב, הבלטתי חזה וקיבלתי את פניו.

עלם צעיר, נראה קצת מתוח ולחוץ, עם חצי חיוך נבוך.  אני ואדוני מסבירים לו פנים, מנסים לפוגג את הלחץ שלו. שירגיש בנוח. הוא קצת מתרכך. החיוך משוחרר ואמיתי יותר.

אני מחכה בסבלנות לנקודה בה אפשר להתחיל. ואני יותר לחוצה ממנו. מנסה להסתיר את זה וספק אם אני מצליחה.

יהיה מה שיהיה, אני מרגיעה את עצמי ונותנת הוראת פתיחה.

תתפשט מולי. תראה לי אותך.  הוא מציית מייד. 

הוא המשיך להקשיב ולציית לכל הוראה בהמשך. הוא באמת השתדל.  אבל משהו היה חסום שם. לא זרם.  הפנים שלו היו קפואות. הגוף עוד יותר.

הכול הרגיש לי מאוד טכני. כאילו הוא פועל על אוטומט.  כאילו הוא מנסה להצמיח משהו לא קיים תוך כדי עשיה. בלי שורשים. 

היה חסר לי להרגיש את ההתלהבות שלו. את הייצר והצורך וההנאה שלו להיות במקום הזה. 

הבלון שניפחתי לעצמי התפוצץ.

תחושת אכזבה אבל ממש לא יותר מדי. שהרי היה לי את אדוני שהיה שם לראות ולהבין מה קורה והחזיר אותי למקומי הטבעי והאהוב תמיד לצידו.    

************    

לאור האכזבה על פני, אדוני מספר לי שדאג לבק-אפ למקרה שיקרה מה שאכן קרה. אלוף שכמותו :)

תוך שעה התייצב לפנינו כלבלב מחמד נוסף. אמנם בתול אבל עם מלא מוטיבציה, פתיחות, ייצר ופנטזיות.

וחלק ב׳ של הערב יצא לדרך, עם חומר אנושי הרבה יותר מתאים ואחרי פיילוט שלמדתי ממנו כמה דברים.

יכולתי לשחק בו איך שהתחשק לי. הוא היה שם בשבילי, כנוע ומסור לרצונותי ולגחמותי.

יכולתי להרגיש מלכה גם בלי לזייף ולהתאמץ להראות כזו.

הוא כאב בשבילי וזחל וליקק והקשיב ורייר ונפתח, גם כשהתעלמתי ממנו והייתי עסוקה באדוני.

לאורך כל הדרך יכולתי לחוש היטב את הכמיהה שלו לכל קשר ומגע איתי. זיהיתי היטב את המבט הנמס, הרגשתי את תגובות הגוף לידיים שלי שנגעו בו, את ההנאה שלו מהמקום שנתתי לו.

ומטרת העל שלי, גולת הכותרת שלשמה בכלל התכנסנו, עם הסטרפאון החדש, מתנת היומולדת שלי, חדרתי אליו.

אין לי דרך טובה להסביר את זה, אבל זה כאילו שהדם שלי זרם בחתיכת הסיליקון הזו. 

הריגוש שלי היה בעיצומו כשהייתי צריכה לעצור. בכל זאת הוא הגיע בתול :)

בהמשך חדרו אלי שתיי אצבעות מאדוני שהשגיח על המתרחש מהצד והתפרקתי על הפרצוף ההמום והשיכור של הבק-אפ.    

************    

זו היתה חוויה מדהימה להיות ערב אחד בצד השני של שתי המשוואות.

הרגשתי הכי קרוב שאפשר איך זה לזיין, והרגשתי כמו שרציתי איך זה להיות הנערצת והמובילה.  

היה יותר טוב אפילו ממה שדמיינתי.

ולמרות הכול, וללא ספק כמובן, אני עדיין בוחרת במקום שלי, שפחה כלבה וזונה, מעריצה ומובלת, שצמודה חזק לרגליים של אדונה.   

תודה גדולה לך אדוני על שהיית שם לצידי לאורך כל הדרך, תמכת והתרגשת בשבילי, הדרכת ונתת לי עצות שעזרו לי המון. בזכותך היתה לי חוויה שלא אשכח לעולם.       

*************    

יום שישי עובר לו הזמן מהר עם אדוני והערב מגיע. 

הולכים לחגוג יומולדת עם חברים במועדון הבית, הבורדרליין. 

ושוב אדוני מצליח להפתיע אותי. במרכז המועדון הוצב בשלב מסויים שולחן ובמרכזו עוגה, נפתח בקבוק שמפניה וכוסות הורמו לאויר. 

התבלבלתי מרוב מבוכה והתרגשות. כל זה בשבילי? זה לא טיבעי לי וקשה לי להכיל אפילו את המחשבה על כמות תשומת הלב הזו.    

תודה לך אדוני על המחשבה וההפקה. 

ותודה גדולה לכל המברכים והמברכות ששמחו איתי.

וכמובן תודה גם לבעלי הבית שבזכותם יש לנו את המקום הזה, לא רק לחגוג בו, אלא גם לבלות בו ולעוף בחופשיות עם הסטיות שלנו.    

*************    

הפינלה של כל ארועי הסופש התרחש על הצלב. שם סומנתי כמו שאני אוהבת וצריכה.

סימנים כאלה שנגיעה קלה בהם מאפשרת לי להתמוגג על הנוכחות של אדוני, בחיי, בבשרי, בנפשי.  

}{        

*************        

מכאן הכול התחיל. חמישה בלונים צבעוניים ששואפים למעלה, נר דולק, מתוקים שנמסים בפה, עטיפה אדומה שמחביאה בתוכה הגשמת פנטזיות, ומאחורי המצלמה אני ואדוני קרוב קרוב אלי.

זה היה יכול להיגמר פה וזה היה מספיק בשביל שאהיה שמחה בחלקי, אבל לשמחתי זה המשיך והמשיך ....

 http://www.thecage.co.il/userpics/59657/1350855388384.jpg