אתה יודע אדוני? אני מתגעגעת אליך תמיד. כל הזמן. אפילו כשאתה איתי אני מתגעגעת. כאילו אין לי די בך. הרעב אליך גדול מכדי להשביע אותו. תמיד אמרתי לך שאני חיה בתוך בועת געגועים.
כתבתי לך לא מזמן שאני מוכנה ומקבלת את השינוי הזה. שאני מעסיקה את עצמי בצדדים החיוביים שלו. והסברתי לך שיהיה בי געגוע עמוק אבל שהוא יהיה מתוק. ושהריגוש במיגור שלו יהיה מפצה.
עכשיו, כשרעיון הפך למציאות, ואתה אי שם בקצה הדרומי, רחוק ממני מאות קילומטרים, הגעגוע הזה לא רק חי ונושם, עמוק ומתוק, הוא גם בועט ומשתולל. גונב את דעתי מייתר העולם, משבש רצף מחשבות, רצף עשיה, מבלבל ומאיים לשלוט בי. ואני מוצאת את עצמי מחפשת סיבות לחייג אליך, משחזרת זכרונות מתוקים איתך, מפנטזת וחולמת בהקיץ על נוכחותך, על חום גופך, על המבט שלך והמגע שלך והמגע בך.
אני נזכרת שוב ושוב איך ישבת כהרגלך כמו המלך שאתה, על הספה, מרווח, והיא שם על הרצפה בין הרגליים שלך ממלאה את פיה בזין המדהים שלך. הבטתי בך מתענג ונמסתי. כמה יפה ומגרה זה היה. בפעם הראשונה לא הרגשתי קנאה. הרגשתי שזה אני ואתה שם, כאילו אני מתבוננת על תרחיש שהוא שלנו ויכולתי בפעם הראשונה לראות איך זה נראה מבחוץ. איך אתה נראה כשאני זו שנמצאת בין הרגליים שלך עסוקה בלשאוב אותך אלי, מכניסה את מרכז העצבים שלך לפה שלי ואוספת את הדם שלך לשם, מעבירה בך זרמים ומורחת את הבעת הסיפוק הזו על הפנים היפות שלך.
והיא עשתה את זה בהתמסרות מלאה. ראיתי את הצורך שלה בך. הבנתי אותה ואת הרעב שלה אליך. החמלה אליה דיברה ממני כשביקשתי ממך להתנתק מהחור שלי לטובת שלה, כשעמד שם פעור ומזמין, כמעט מתחנן.
בזמן שבעלת את התחת שלה, אספתי אלי תמונות שלך. כששלחת אותי היום לאונן, הרצתי את התמונות האלו דרך עיניי העצומות ואני הייתי היא שם מתחתיך כשגמרתי חזק.
הזמנת אותה בערב האחרון שלנו יחד, כמה שעות לפני שהמטוס הרחיק אותך ממני לכמה ימים ארוכים. אבל הפעם לא הרגשתי שאני חולקת בך. הרגשתי שאני מרוויחה אותך.
התגעגעתי.
אני כל הזמן מתגעגעת.
אפילו כשאתה פה איתי.
אתה יודע?
אוהבת אותך אדוני.
