בשעה שהאלים מתו, נהייתי אדם

כפר למרגלות הר געש, כבוי, ישן.
ילדה יפה, יחפה, מושיטה אלי את ידה.
ברחתי.
אל הר הגעש שקפא,
נערות חנוטות שם,
500 שנה,
מכורבלות בכלי חרס,
מוקרבות לאל הוולקני ולאלוהי הסופה.
בעינהן הכבות, עבורי, רק עיני הילדה מהכפר.
ורגשות האשם.
כששבתי ילדתי עד מאד ז?ק?נ?ה.
(הרקליטוס יקר, אינני נכנס פעמיים לאותו נהר, הזקנתי אף אני)
זקנה יפה, יחפה
מושיטה יד מקומטת
אליי
אליי
כרעתי
נשקתי לרגלה.
ועבדתיה.

לנינגרד הנצורה 1943
"עד אמצע אוקטובר כבר נאכלו כל הכלבים וכל חתוליי העיר".
לנינגרד 43 והגרמנים עדיין מצרים על העיר.
"כשבאנו לפנות את גופות המתים, מצאנו לעתים גופות בלי ידיים, בלי רגליים"..
לנינגרד 43... קור אימים...

אני שונא אותך

הקשבנו לשביעית של שוסטקוביץ, את אפילו לא ידעת שהיא נוגנה שם, בקור העז. נהנתי ללמד אותך. לא ידעת לא על באך, ולא על מיתוסים יווניים, וכלום על התלמוד, כלום...
אני לימדתי אותך הכל.
לימדתי על מוסיקה של שנאה, ועל קולנוע אירופאי, ופיסיקה, תורת הקוונטים ויחסות, ושירה, וספרות של מיעוטים...
אני לימדתי אותך הכל...

אתמול סיפרת לי שאת מתחתנת.

עוד מעט אזריק לי קצת Opeth או Laibach לווריד. ברעש אימים בתוך אוזניי הם יצעקו את שנאתם, כן.

אמרת שאת שמחה
קולך רעד
ידעתי שאת מתגעגעת

אולי אחר כך ארגע, אולי אחר כך השנאה תתמוסס והמתח יהיה לדמעות.
את לימדת אותי bdsm,
אקשיב אז לפסיון לפי יוחנן ואבין, אולי אבין, שזה נגמר, est ist vollbracht.
את לימדת אותי לממש פנטזיות, לפחד פחות,
את לימדת אותי לתת מעצמי, את גופי,
לימדת אותי לציית, ולכאוב, ולחבק אחרי,
ולחבק גם אחרים, מוזרים יותר, שקשה להם יותר,
ולזרום,
את לימדת אותי הכל,
לימדת אותי הכל Sanju,

שיהיה לך רק טוב אהובה,
רק טוב.