כן, קניות בסופר. הפעילות הבנאלית ביותר האפשרית. שבוע אחרי שבוע אני מרוקנת אך במעט את מדפי המרכול וממלאת מזווה מקרר ומדפים. לפעמים העגלה עולה על גדותיה ממצרכים והחשבון מרקיע שחקים. לעיתים מעט מאוד נקטף מהמדף והקופה לא מבהילה אותי כלל.
כמעט תמיד אני לבד שם. אני, רשימת הקניות העגלה והמוזיקה. המוזיקה משתנה בהתאם למה שהורדתי לנייד ובהתאם למצב הרוח. לאחרונה אני מקשיבה הרבה לארקטיק מונקיז, ולו מן הטעם הפשוט שאראה אותם בהופעה הקיץ, וכייף יותר לצפות בהופעה כשאת יודעת לזמזם את המילים.
הסתובבתי עגמומית למדי כשהשיר הזה ניגן לו ברקע. הרגשתי את הדמעות, שלא זלגו מהבוקר, מאיימות לפרוץ את מחסום העפעף. עצמתי עיניים ברכות ונתתי להן לזלוג כשאני מעמידה פני בוחנת את הכלים החד פעמיים. אט אט שב אלי כוחי והמשכתי במסע הסיזיפי.
בין השורות הארוכות תרתי אחר נוזל ניקוי כלים. מבחר עצום על המדף. ירוקים, אדומים, סגולים, צהובים. חזקים. ריחניים. קלאסיים. חדשניים. הדור החדש הוא בכלל ג'ל! בין כולם נחה עיני על בקבוק פלמוליב אטום. בהבזק חזק רכבתי על כנפי הזמן עשרים שנה לאחור.
הייתי אצל אורן בבית. אמא שלו שלחה אותנו לקנות נוזל כלים במכולת הפינתית. ההוראה הברורה היתה להביא פלמוליב. הם יצאו ברעיון שיווקי אדיר - שמו בכמה בקבוקים טבעות יהלום. לא תדעי אם זכית אלא אם רוקנת את הבקבוק עד תום. תביאו שניים היא ביקשה.
זוכרת אותנו תרים אחר הבקבוקים בכל החנות. שני ילדים קטנים שבדרך כלל קוניים רק לחם או חלב, מאותו מדף. מצאנו את נוזל הניקוי - עדיין בארגז בשל הביקוש המטורף. עמדנו פעורי פה מול 9 בקבוקים חדשים. גורל הטבעת על כתפינו. איך בוחרים? ניסינו לבחון הבדלים במשקל או בצליל - מה שהסתבר כשטות מוחלטת. בסוף הוא בחר אחד, אני בחרתי אחד ושמנו פעמינו חזרה מצויידים בברכת הצלחה מהחנווני החביב.
אמא של אורן לקחה מידינו את הבקבוקים והחלה להוריק אותם אל בקבוק ריק שהיה מוכן על השיש. אני זוכרת את הנוזל הירוק הסמיך זורם באיטיות אין קץ מקצה בקבוק אחד אל רעהו. את המתח אפילו בסכין אי אפשר היה לחתוך.
לא היתה שום טבעת. כמובן. לא טבעת קסמים שתעלים את כל תהומות העצב האין סופיים שאנחנו נושאים בליבנו לעד. לא טבעת יהלום נוצצת שוחה בנוזל כלים ירוק.
רק בקבוקים ריקים ותקוות יבשות.
