לא יודעת מה אתכם, לדעתי הטרק הזה פשוט קצר מדי. ממש.
מודדת חולצה. הילדה איתי בתא, אין מראה בתוכו. היא אומרת יפה, אני יוצאת להתבונן במראה. החנות עמוסה ומישהי, איזו כוסית אחת, מסתירה לי אותי. עומדים אנשים לידה גם, אז אני מנסה ככה להציץ מעבר לכתף שלה.
איך שאני מזיזה את הראש, גם היא זזה. בדיוק לאותו כיוון. בדיוק באותו זמן.
לקח לי רגע לקלוט מה קורה פה.
XOXOXOXOXOXOXOXOX
הגדולה ואני יצאנו למסע שופינג. אושר גדול.
התחלנו במה שצריך, ולא כייף = בגדים לאחים שלה (ועל הדרך צעיף, שמלה, טייץ, גוזייה וחליפת ספורט לאמא שלהם).
המשכנו במה שצריך ונחמד= קפוצ'ונים וטייץ לילדה (ובקטנה גם שלוש חולצות, טייץ ועליונית לאמא שלה).
קינחנו במה שלא צריך אבל עושה אושר גדול = ארנק קטן וחמוד לי/כיסוי לפלאפון וטבעת לה.
ובכדי שבאמת יהיה כייף עברנו על כל חנויות הנעליים בחיפוש מתיש אחר מגפיים מהממים על עקב דק וגבוה.
לא מצאנו.
בסוף נפלו ברשת מגפים חביבים, על עקב בינוני בגובה ובעובי. נוחים, נעימים, לא מהממים.
המשך יבוא, בטוח.
למי שלא הבין:
זו הייתי אני,
הכוסית,
שהסתרתי אותי,
לעצמי.
קטע!
