עננים
אני על עננים.
רוכבת על עננים כל הדרך הביתה.
לרגעים, בכלל לא רואים את הדרך, רק הלבן לבן (צהבהב) הסמיך הזה, שעוטף אותי ברוך.
מסמא, ממלא, מסתיר ומגלה.
עננים
כל הדרך הביתה.
האיש שלי כבר במיטה כשאני נכנסת, בשקט, אל חדר השינה שלנו. מסירה מגפי עור שחורים ועוברת לנעלי בית. את הפיג'מה אלבש בסלון, שלא להפריע.
הספה מציעה לי את עצמה ואני נמוגה לחלום מתוק ונעים. השברים שלו עדיין מדגדגים כשעיני נפקחות אל הזריחה מעבר לחלון.
מרחפת אל המיטה, נספגת אל בין הזרועות החמות שלו שמקבלות אותי אליהן גם מתוך שינה. כל שקע בי מותאם לכל בליטה שלו. בשנייה בודדת אני עטופה באהבתו, בגופו, בנשימתו.
בית.
העננים החמים עוטפים אותי בבית. מחליקה מתוך מציאות מתוקה וספוגת אושר אל תוך חלום חדש, מפליגה אל בוקר חדש.
אושר.
אושר.
ניצני כנפיים על הכתפיים
ששתלת בי אמש
הן תוספנה לצמוח
ואני אוסיף
לרחף על עננים