*יש לשיר הזה ביצוע מעלף אחר, לצערי אינו ביוטיוב. למי שמתעניין, ב"אוטוביוגרפיה" - דיסק 2.
גבולות
הבטחתי מזמן לכתוב על העניין. אני נוהגת למלא אחר ההבטחות שלי.
מתחילת הדרך שלי התקשתי למצוא כאלו. אני טיפוס מאוד טוטאלי, אם זה לא עד הסוף אז עדיף שלא.
זכורה לי שיחת צ'אט עם שולט, ממש בהתחלה, אחד מאלו שלא פגשתי בכלל. הוא שאל על גבולות, לא ידעתי מה לענות. הוא שאל על שתן, אני זוכרת את הניסוח שלו: "להיות מושתנת".
זה לא הלהיב אותי, גם היום זה די דוחה אותי. אבל זה לא גבול.
זה "עדיף שלא". גם סטירות, עדיף שלא. מסתבר, שעדיף שלא לא עושה רושם על אף אחד :)
פעם היה רשום לי בפרופיל "יצאה משלחת לאיתור הגבולות, טרם שבה" (או משהו בסגנון, זה היה מזמן ואני לא ממש זוכרת במדוייק).
זה לא רחוק מהמציאות. לא מצאתי משהו שאני יכולה להגדיר כגבול. קשיח. בלתי מתקבל.
לא.
יש דברים שאני פחות אוהבת, שאני לא מתחברת אליהם. שלא עושים לי את זה.
הגבולות היחידים שהצבתי הם: פגיעה בחיי המשפחה והזוגיות, מין בטוח (קונדום, למי שמתקשה להבין), נזקים בלתי הפיכים (תעשו טובה, אל תאשפזו אותי בבית חולים, או בית קברות). אפשר להגיד על זה כלמני דברים. דה-פקטו - אלו לא גבולות.
לא מוצצת - זה גבול. לא בולעת, גם. לא מוכנה שיצליפו בי בקיין/פלוגר או יחשמלו אותי. לא עושה קשירות. לא מוכנה כיסוי עיניים.
אלו גבולות. גבולות לדוגמא. לתפארת המדינה והמולדת. גבולות אדומים, ירוקים או סגולים. וואטאוור.
איפה שלי?
כשהקשר עם איש המילים עוד היה בחיתוליו הוא אמר לי משפט, שבתמימותי, חזרתי עליו באוזני שולץ: "אין מקום בגוף שלי שהלשון שלך לא תלקק".
התגובה של שולץ היתה מפחידה, הזעם הבלתי נשלט. הכעס. אחרי שנרגענו, לדעתי זה לקח יום יומיים, דיברנו על גבולות.
הגבולות שהוא מציב לי.
רימינג.
צלקות.
עד היום זה מעורר בי כעס עצום. זעם. זעם מטורף.
מה פתאום אתה מתערב? אני מתערבת לך במה תעשה או לא תעשה עם הזונות שלך? (תסלחנה לי, זה כך רק בשעת כעס. בדרך כלל אתן "בנות" או "חברות").
זה שלי, זה הגוף שלי, מה פתאום אתה מחליט מה כן או לא? מה?!?
איש המילים, נשמה טובה שכמותו, עזר לי לראות את הדברים קצת אחרת. להבין קצת יותר את המקום ממנו שולץ מגיע. איך הוא רואה את זה, איך זה נראה לו.
הוא אמר לי: "יש לך שני גבולות: רימינג וצלקות. אלו הגבולות שלך." כעסתי, אבל הבנתי. אלו הגבולות שלי, גם אם אני לא הצבתי אותם בעצמי. אני חלק ממנו, משולץ. הוא חלק ממני. אז כן.
יש לי שני גבולות. רימינג וצלקות.
לפעמים, החלק של הצלקות, מציל אותי (בתאוריה, בכל אופן) מכל מני עינויים נוראיים שהסאדיסט הנפלא שבחרתי לי מעלה בדמיונו הפורה.
לפעמים זה מונע ממנו לעשות איתי דברים שהייתי מאוד רוצה (ברנדינג, למשל).
רימינג וצלקות.
כל השאר, כן.
יש לי שני גבולות.
מילת בטחון, אין.
אבל זה לפעם אחרת.
אולי.
