לא נרדמת.
נצח שלם חולף והנשימות לא מתחלפות, המיינד לא משתחרר ולא בורח לשום מקום. לא על ימין, לא על שמאל. לא על הבטן.
ספרתי לאט, כמה מאות טובות.
כבשים. הצלפות.
לא נרדמת.
המחשבות רודפות אותי. השאלות צפות ועולות. מתגלגלות באבק האפור, נועצות בי מבטי אימה וחיוכים שטניים.
לא נרדמת.
מה מטריד את מנוחתי? מה מדיר ממני את שנתי?
שברים של שיחות צפים. תמונות הזויות של חלומות ישנים. פחדים. ומה אם?
לא נרדמת.
אז אכתוב. אולי הדברים יצאו מעצמם. אולי ככה אצליח לנקות את הראש מספק בכדי לעצום עיניים ולנוח. מחר יום ארוך ומלא עבודה, מזריחה עד שקיעה ועוד הרבה אחריה. את צריכה את השינה הזו. את חייבת.
השרירי אומר שאני צריכה לישון יותר, וטוב יותר. החופשה הזו הוציאה אותי לגמרי מהמסלול. הרבה פחות ספורט, שינה עד מאוחר שגוררת ערות מאוחרת, הרבה שעות כורסא.
את הירוקים שהוא אומר אני משתדלת לאכול יותר, זה לא מצמצם לי את העגבניות, אבל.
מדדתי היום חזיות מהמגירה. הן כל כך גדולות לי שזה מצחיק. זה כאילו נעלם לי חצי ציצי. לובשת אחת, צוחקת. מסירה, מניחה על השרפרף ומודדת אחרת. ושוב, ושוב, ושוב. אחרי ארבע נשברתי ולבשתי אחת מהחדשות, שקצת קטנות עלי כי קצת עליתי. זה מרגיז, שעליתי. אין לי מושג איך הגוף שלי עשה לי את זה. ז"א, יש לי קצת מושג, אבל לא ככה. הגוף שלי השתגע.
השרירי אומר לי לא להישבר, להמשיך במתכונת האימונים/תזונה הזו. שבסוף ימאס לו, לגוף שלי, והוא ישחרר.
אני יודעת שהוא צודק, ומשתדלת לשתות יותר.
לא יודעת מה אני רוצה. או לא רוצה. אמרתי לחברה יקרה היום שאני לא רוצה כלום, שזה מוזר לי. ובמחשבות שלפני הלא נרדמת - פתאום התחוור לי שאני חרמנית. ובא לי שיקשרו אותי ויפרקו אותי. ככה, שיהיה לי קשה לשבת. שיכאב לי בכל מקום, ותהיה לי אורגזמה עצומה. מה שמזכיר לי שצריך לקנות ויברטור חדש, כי הישן נשבר כבר מזמן וזה מאוד מבאס לאונן איתו ככה, נכה.**
אז אני יודעת מה אני רוצה, בערך. אבל אין לי כוח. להשקיע. להתאמץ. לחפש. לחייך. להתאכזב. וחוזר חלילה.
לא יודעת אם הצלחתם לקרוא עד לפה, ואם בכלל היה לכם מעניין. אני עדיין לא נרדמתי. ולא התעייפתי מספיק. אפילו שעשיתי הפסקה קודם, איפה שהכוכביות**.
אז הסכמנו שאני חרמנית ושבא לי קשירות וכאב ולא ממש ברור לי איך עושים את זה בלי להרגיש. אבל להרגיש לא בא לי. לא מעבר לחרמנות. לא עכשיו. חרמנות זה רגש? או שזה מצב צבירה?
אולי כדאי שאפסיק?
אבל אני עדיין לא נרדמת. לא עושה רושם שזה מתקרב. לא בטוח שיש לי מה לראות על המסך הרחב.
לא יוצאות לי יותר מילים. לא שוות, לפחות.
אז די.
די בטוח שאיכשהו הפוסט הזה ישמיד את עצמו...
**אז חיפשתי ברשת, ומצאתי אותו ממש בזול במלא אתרים בארה"ב, שאף אחד מהם לא עושה משלוחים מחוץ לארה"ב, אז מה זה שווה לי. שם זה סביב המאה דולר, לרוב פחות. פה זה שמונה מאות שקלים, גיב אור טייק. בהחלט לא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אם אפילו בשביל ויברטור צריך משכנתא...
