נכון שכתוב אצלי בפרופיל, ברמיזה אמנם, שעכשיו זה לא הזמן המתאים? נחשו מה? עדיין מגיעות פניות. הפתעה? לא. נכון שזה קצת עצוב?
אני מתעלמת מחלק ניכר מהן, מהטעם הפשוט של חוסר זמן ואנרגיות.
ולא, אם תעליבו/תנזפו/תצוו/תריירו/תסתקרנו/תתפלאו/תחמיאו/תזלזלו/תחייכו זה לא יעזור לכם.
לחלק קטן אני טורחת לענות. מסבירה בדרך כלל שאני בתקופה כזו, שקשה מאוד להוציא אותי מאיזור הנוחות שלי. כל אחד חושב שהוא הוא המגנט רב העוצמה הנדרש כדי למשוך אותי. יוצא בהצהרות. הבטחות. שבועות ונדרים. כולם מתנפצים על חומותי הבצורות.
היה אחד שעניתי לו, והתקשקשנו, והיה לי גם נחמד. אפילו נהנתי קצת.
אפילו, שמע ישראל, שיתפתי פעולה עם כל מני בקשות שלו, עוד בטרם שוחחנו טלפונית או נפגשנו.
פתאום הבנתי שזה לא שאני לא ממש רוצה, או שנמאס לי, או שלא מתחשק לי או שקר כלשהו אחר.
זה פשוט הפרטנר שלא מוציא את זה ממני.
במקרה דנן הכל התנפץ עם שיחת הטלפון (הראשונה, האחרונה והאחת הרבה יותר מדי) שהיתה בגדר הטרדה מינית ברוטלית.
אבל עדיין מוקירה תודה על ההבנה שזה לא אני.
זה אתם!
יאיי!!
אין לראות בדברים הזמנה גורפת להציע הצעות
מבטיחה מראש להתעלם מכולן
באלגנטיות הנדרשת
