בשבוע הבא, אין לי כבר סבלנות לחכות! זה שיר ממש מוצלח. וג'ון הרט, למאותגרים מד"בית, זה ההוא מ"הנוסע השמיני". בשיר נאמר שהחזה מתפוצץ, כמו של ג'ון הרט. הכוונה לסצינה בה החייזר פורץ לו מבית החזה. ככה, שיהיה לכם להשכלה כללית.
הסלים מהסופר עדיין ממתינים על ריצפת המטבח. חלקם עדיין מלאים במצרכים. הלכלוך והבלגן בכל פינה. האיפור המרוח מתחת לעיניים. הכביסה על החבל.
ממתינים. לי.
אני במיטה, מתחת לשמיכה. הלפטופ על הירכיים. הדכדוך בלב.
לא רוצה לעשות כלום. רע לי ועצוב לי ולא מתחשק לי להכריח את עצמי. הכל יחכה. עוד מעט זה יעבור.
עוד מעט.
או שלא.
כל ההתחלות האלו מתישות אותי. מצד אחד, הם נופלים כמו זבובים וזה צריך לשמח אותי. כי אני חוסכת לעצמי המון זמן ואנרגיות וכאבי לב שהיו מתבזבזים על כל האנשים האלו שאפילו יחסי אנוש בסיסיים לא מסוגלים לקיים.
מצד שני כל אחד כזה זו תקווה המתנפצת בשאון.
אני אוספת את השברים, מרכיבה מחדש. לא כמו חדש.
ממש לא.
והרעב הזה, הולך ואוכל אותי. מבפנים. התסכולים נהיים חדים ודוקרים יותר.
ההמתנה הזו כואבת.
ההמתנה למשהו שסביר שלעולם לא יגיע.
המחשבה הזו פועמת בי ומהדהדת עד קצות האצבעות. אני נלחמת כל הזמן להוציא אותה, למחוק אותה מהראש. היא עקשנית, כמו בובו, והיא נשארת.
זה יום רע.
מחר יום חדש. לא בהכרח טוב יותר. אבל אחר, לפחות.
לא?
כועסת בעיקר על עצמי. שמרשה לעצמי ככה לקוות, לדמיין. שמאמינה למילים הריקות שלהם. שמתמסרת לרעיון הזה, שהנה, יש כ"כ הרבה ש*הוא* מצהיר עליו כמשותף, שזה בטח יעבוד. ואולי זה יקרה. ואולי זה יצליח. ואני נחמדה. והם נעלמים כלעומת שבאו, ובכלל לא מבינה למה. מה קרה פתאום? ואפילו פונה לכמה שנראים לי בסדר. וגם הם מתאיידים. אולי זה החום? אולי זו אני? זו לא אני, אני יודעת. ובכל זאת? מה עשיתי לא בסדר? הייתי נחמדה מדי? חכמה מדי? צריכה מדי? ישירה מדי? אמיתית מדי?
ואולי אין. אין פה את הדבר האמיתי. אולי יש כל כך הרבה מתחזים ומעמידי פנים שהם הופכים לחזות הכל.
ואני נכנסת שוב לגלגל הזה, למדרון החלקלק. לתחושות של חוסר ערך ושל עליבות ושל פחד. וכאב. כאב לב שלא עושה לי טוב. בכלל.
וכותבת. כותבת את המילים ומזילה את הדמעות ומנסה לחתוך את המועקה שהתיישבה לי בחזה ולנשום. אולי טיפה יותר.
בסוף העייפות תיקח אותי.
לא לפני שאצליח לאזור כוחות לסדר את הסלים, לנקות את הלכלוך מהפינות, להסיר איפור ולהוריד את הכביסה מהחבל.
או שכן.
או שלא.
