בעוד שבוע, פחות יום, יומולדת.
ה"ו-" הראשון לעשור הקרוב. איך שהזמן רץ.
רצה איתו.
ז"א, לא בדיוק. אבל רצה.
3 ק"מ זו התקדמות נחמדה.
יהיו עוד.
עוד שנים קדימה, עוד קילומטרים על הדרך, עוד חריצים בחגורה. עוד.
יש לך עוד.
מותר לי לכתוב פה?
אפילו שכבר בקושי קוראת פה?
אפילו שכבר כמעט לא מבקרת פה?
אפילו שנהייתי ונילית למהדרין?
טוב, ונילית כמעט.
בכל זאת, למדתי להשפריץ במבוך בפעם האחרונה שביקרנו בו.
בנות- זה כ"כ פשוט שזה מזעזע.
כל התורה היא - הפוך! לא להתאפק או להחזיק את התחושה שיש פיפי אלא לדחוף, לשחרר.
וזה לא פיפי שיוצא, תאמינו לי. התרוקנתי היטב לפני כדי לוודא :)
לבד זה לא מרגיש אופורי כמו אורגזמה מהדגדגן, אבל זה נחמד.וזה מדליק אותם, אז בכלל שווה לנסות.
הוא נפגש עם כלמני בנות ואני אדישה כל כך שזה מפחיד.
השרירי אומר שזה יפה שאני מאפשרת לו את זה.
אני לא חושבת שיש לי ברירה, לא באמת. לא אם אני רוצה אותו מאושר.
ומה איתי?
לא יודעת.
אולי כבר לא בא לי יותר?
קשה לי להאמין שאצא מהאדישות הזו.
יש שולט באולם?
לא, לא בשבילך.
לא נורא.
אחרי הדאבל של שלישי יכאב לך הגוף יותר מכל סשן שהיה בשנים האחרונות.
ומחר איירוסמית' יעטפו אותך בצלילי ילדות.
ועוד מעט החופים של יוון יערסלו אותך בחום.
ועוד קצת פחות משבוע יומולדת.
הזמנתי לעצמי מתנה - קעקוע חדש.
ואיפה משבר גיל ה-40 כשצריך אותו?
לתשומת לבך - המינוי מסתיים מחרתיים.
לחדש או לא לחדש, זאת השאלה...
