כשהחושך מאיר לנו את הלילה.

אם רק הייתי אני.

אז הייתי יודע לשתוק לפעמים. הייתי יודע לתת לך להרגיש את החלקים הרכים שיש בי גם.

או הייתי יודע לדבר, להגיד מילים לא נכונות גם.

אם רק הייתי אני.

אז הייתי מוצא אומץ לקחת אותך גם כשאת לא מתאימה, כשהעובדות והתנאים נגדנו.

או הייתי יודע לוותר כשאני יודע שאת יותר מדי.

אם רק הייתי אני.

אז הייתי מצליח לפחד מהדברים הנכונים, הייתי הולך בלי מסכות ובלי חומת הגנה.

או שהייתי מפסיק לפחד מעצמי.

אם רק הייתי אני.

אז הייתי מפסיק להסתמך על הכישורים שלי במיטה, או כאן באפלה.

או שהייתי לומד לסמוך בכלל.

אם רק הייתי אני.

אז הייתי מבין למה אני חייב להכאיב לך, ולבדוק את הגבולות שלך.

האם זה חלק מהרצון שלי לראות כמה רחוק את רוצה אותי. או שזה פשוט רעב פנימי לקצוות.

אולי הייתי גם יודע לא להתמכר אלייך.....

רק שבסוף יש לי רק משפט אחד להגיד לך

הייתי כלב, והייתי שבלול, הייתי כריש והייתי נחש.

הייתי אריה והייתי פרפר.

אבל לא הייתי אני.

תמיד קל לי להיכנס, אבל יש לי את הפחד הזה להישאר, אני חושש מלהזיק.

אני כאן כבר יותר מדי שנים, אולי הגיע הזמן לקחת פסק זמן.

לפעמים אני פשוט מגעיל את עצמי אפילו.

טוב אני לא עושה כאן.

ואת זאת שרוצה שאעזור לה לשכוח אחר.

אחרת רוצה שאלמד אותה על העולם השחור כאן.

ועוד אחת רוצה שבכלל אעריץ אותה.

יש את זאת שרוצה חיים אחרים.

ויש את זאת שרוצה אותיות, או לא רוצה אותי בכלל.

מדי פעם יש גם כאלה שרוצות ריגוש.

וכאלה שרוצות להגשים פנטזיה.

יש שרוצות את הזין שלי את האצבעות, את הלשון או המוח.

לכולן יש אג'נדה. לכל אחת אני ממלא חור אחר.

ואני עושה את זה כל כך טוב, שאפילו אני מתחיל להאמין בשקרים שלי.

אני זונה מקצועית, אני ערפד רעב, אני שטן עם קרניים אדומות וזנב שמזיין לך את הגוף והלב.

וזה מגמיר אותך כמו זונה, כמו מלכה וכמו רעל חם וממכר שזורם לך בוורידים.

אבל אצלי הכל נשאר ריק כל כך עד שכואב לי בעצמות.

המילים שלי תמיד גורמות לתור במקום שיגרמו לכן לברוח.

ויש כאן כמה שעוקפות בתור, ואחרות שמוותרות או בורחות.

ואולי יש לי הכל, אולי אפילו קצת יותר מדי.

רק שיש לי גם קללה שאני מקווה שתעלם פעם.

אין שם אף אחת בחוץ שלא רוצה דברים אחרים,

שאפילו לא רוצה דברים שאני רוצה,

וגם לא את איך שאני גורם לה להרגיש.

מישהי אחת שפשוט רוצה אותי.....

המון ענפים, עלים ופירות, ולפעמים זה שלכת.

אף פעם לא צריך לחפש היכן הגבול ומה לא אוהבים.

צריך לחפש מה עוד יש לאהוב ורק לעבור ענף כשמשהו לא מסתדר.

להבין שיש עונות, ושאסור לקטוף לפני הזמן!

צריך לטפח, לאהוב, ולהזין את העץ ולפעמים לגדוע ולכוון.

צריך לתת לשמש לגעת, צריך לתת לטל לרענן.

צריך שורשים חזקים וגזע שעומד יציב.

וצריך לדעת שהעץ יכול להיות עץ נדיב.

וכל שנה יש טבעת נוספת שעוטפת הכול.

ולכל עץ יש שנים של בצורת, ושנים של גדילה.

יש שנים של הגשמה עצמית ועונות של ייחום.

ויש רגעים קטנים, שבהם יש רק את הרוח שעוברת בין העלים והעולם עומד מלכת.

ואין סוף יותר משתלם מאשר בתוך האח הבוער.

ואלה הכי שווים.

כי שם יש תקווה. נקודת אור רחוקה כזאת.

שמזיזה בעדינות את החושך הצידה.

אני לא באמת מבין כול מילה, אבל אני מאמין לה.

וגם אני רוצה להרגיש ככה....

וקחו טיפ בקטנה, אם אתן לא מבינות את המילים, אל תגיבו.

ועוד טיפ כי אני מרגיש ממש נדיב, תחפשו מישהו שאתן יכולות לזרום לו בורידים בדיוק ככה. אפילו אם אתן נובחות.

כשהכל כבר ברור, ושום דבר עדיין לא ידוע, אני צריך להחליט.

וזה אף פעם לא רק שחור או לבן, תמיד יש צבעים אחרים שם.

דברים שרוצים ממך, מצפים, דברים שאתה רוצה.

ואפילו שלא הבטחת כלום, ואפילו כשיש חיבור נכון.

דברים עדיין לא ברורים לך.

אז להיות או לא להיות, זאת השאלה.

אפשר לקחת הכל, ולתת, אפשר סתם להעביר זמן.

ואפשר גם לקחת זמן ולחשוב. רצוי אפילו.

אני יכול למחוק לך אחר, אבל זה רק אומר שלקחתי לך יותר מקום בלב.

וצריך לזכור שגם לי יש משהו שביר בצד שמאל בחזה עם יכולות וקצב.

וזה לא משנה אם את כלבה זונה או מלכה.

אנחנו הרי לא נתקדם רחוק מדי כשהוא לא מפמפם גם דם לשאר הגוף וגם פעימות לנשמה שלי.

קל כל כך לשכוח שקשר כאן הוא לא רק התחלה, קשר כאן הוא תמיד חזק יותר, עוצמתי יותר. תלותי יותר גם.

רק שזה אומר שהסוף תמיד קשה יותר וכואב יותר ממערכת יחסים לבנה, גם לצד המכאיב.

ככול שעולים יותר למעלה, ההתרסקות קשה יותר.

רק שאני ואת יודעים שזה לא יכול לעצור אותנו ברוב הפעמים.

אז מה אמר שיקספיר על זה?

(נותן קרדיט על משפטים שלא שלי)

ואני בראש שלי מיד ידעתי שהיא הקלידים הלבנים ואני השחורים.

אז אני שואל את עצמי אם הפה שלך מחלק צ'קים שהגוף לא יכול לכבד.

השלג יפנק את הכבישים של עיר הקודש והעצים יקרסו מכובדה של אהבה.

המצודות ילבשו שמלות כלה, והחומות יצופו בלבן גם.

ירושלים בשלג היא כמו אהבה ישנה שרק מי שיודע להבין קור זוכר.

ורק הלב שלי ישאר שחור כמו עורב. 

המחשבות ישארו כחולות כמו שלך.

והדמעות שקופות כמו כלום.

בלילות לבנים של ירושלים של פעם הכל היה מתערבב.

הרגעים שאהבתי, הרגעים שברחתי. והרגעים של מחר.

אז מפעיל חימום, אפילו ממלא בקבוק של מים חמים, מתכרבל מתחת לפוך וזוכר את העולם קצת אחרת.