לפני שנתיים. 6 באוגוסט 2022 בשעה 8:09
לרגעים שהיו רק שלנו.
לסקס בכמות שיכולה להזין או להזנות עיר שלמה.
לרגשות שהיו בי.
ללחיים ורודות וגוף סמוק.
לגמירות שלא נגמרות כשהמוח מתחיל לפחד מזה כבר.
מתגעגע להרגשה הזאת שאני נמצא במקום הכי נכון לי.
שאני לא רוצה להיות בשום מקום אחר.
כשהגוף והנפש שלך מתחברות עם הגוף והנפש של מי שמולך.
והכל מרגיש ועובר בין אחד לשני.
כשאין אנוכיות או יותר נכון כשיש הכי הרבה אנוכיות שאפשר.
כי ככה הכי נכון, ככה אתם רוצים אחד לשניה.
ואז אני נזכר במחירים שזה גובה ממני.
ואני כועס על עצמי.
כועס שהייתי שם!
וכועס שנגמר...
