אנחנו בסרט שחור לבן והדבר היחידי שאדום מולי זה השפתיים הבשרניות שלך, את במרפסת, סיגריה ביד, הרוח משתובבת בשערך שמתנופף לו ברוח ומעניק למראה שלך קסם נוסף, כאילו שהיית צריכה את זה בכלל, אני נושם אותך לכאן, יש לך ריח של שושנה אדומה וקוצנית,מתיקות ממכרת, אני יודע שהסוף קרב, אבל מרגיש את הלב שלי פועם פעם אחת נוספת בגללך, בשבילך, בגלל הריח שלך, בגלל השיער והשמלה שלך, הכול כל כך קליל, מתנופף ברוח בשלמות מרהיבה, ואני כבר חושב שחבל, ממש חבל.
אני שוב רואה הכול בשחור לבן, והשפתיים שלך צועקות לי באדום, פתאום השמלה שלך אדומה גם, אני כבר יודע שהדם יהיה גם אדום, אני מביט על העיר מלמעלה כמוך, ורואה רק רוע מסביב, עיר של חטאים, אני צועד למרפסת, בצעד מדוד, קול נקישת נעלי על הרצפה הם הקול היחיד כרגע בעולם, אפילו הרוח נדמה,את שומעת אותי, עדיין בגביך אלי, רועדת ולא מקור, את אוהבת את הקור, זה הצעדים שלי, את יודעת למה אני כאן, את הזמנת אותי.
אני מתקרב בביטחון אלייך, והריח שלך משכר אותי, אני רוצה לראות אותך, אני רוצה לשמוע את קולך שוב, אני זוכר אותו כקול מלטף וחודרני, אני נעמד אחרייך, קרוב מידי, כאילו בטעות, ואת עדיין מתנופפת לך ברוח, אני מרגיש את השיער שלך מלטף אותי, והריח , שוב הריח, את מסתובבת, סיגריה ביד, "אש?" את שואלת, ואני לא מבין מהיכן שאבתי את הכוח להראות כל כך יציב כרגע, מהיכן שאבתי את הכוח להוציא בקוליות מעוררת התפעלות את המצית, ולהדליק לך את הסיגריה.
את כמו חלום, החלום שלי, את יפה כל כך, טהורה, והכול חטאים מסביבך, גם אני חטא כזה, חולם עלייך כבר ימים, שנים, חיים שלמים, אפילו הסיגריה נראית סקסית כל כך בין שפתייך, כשאת מחזיקה אותה בזוית הזאת רואים שאת זאת ששולטת בה, אולי זה הרוח, אולי זה כבר אני, אבל הריח שלה רק מתבלן את האוויר המתוק, אני כל כך כועס על היקום, הוא נתן אותך בידי המזוהמות, את גם בחרת בי, גם עלייך אני כועס, אני לא בטוח למה.
סוג של עבודה יש לי, ולחשוב שלרוב אני נהנה ממנה, המתכת הקרה מכבידה לי בכיס, את הכדור שלך ליטפתי בהערצה, הוא יגיע למחוזות עלומים, הוא יהיה היכן שאני לעולם רק אחלום, אני מחבק אותך, מתאפק, עיניים דומעות, כשאני שומע את הנקישה, אני מרגיש כאילו גם אני מתתי, שלום לך יפה, שלום לך עולם, עיר החטאים ניצחה גם אותי....