בלילות של ירח מלא.
שחור מסביב, גם בלב שלי, אני בלילה של הציד, הזוהמה מלטפת אותי, גאה בי כל כך, ואני מתעלם, גם מעצמי, עוד לא נשכתי אותך, אבל אני יודע שהדם שלך זולג על שפתיים שלי, והטעם שלך מתוק וחם.
בלילות של ירח מלא אני מגלה את הרגעים שבהם שהלב שלי עדיין עובד , הם בודדים ואף פעם לא נגמרים, אבל רק אותם אני סופר, אולי שם מתחילה הבעיה, פעם ידעתי להפסיק אותו, גם לא קראתי אז, עד שריחו של הבושם חדר לאפי, עכשיו הוא ערני ושנינו יודעים שאני שונה, אני הולך אחריו והוא ימשיך לעבוד, גם עליך, גם עלי.
בלילות של ירח מלא אני יושב על גדר של תייל, מקשיב לנעימה, כשאסימון נפל לי כבר כעסתי עליו, זה לא הוגן לחשוף אותי כך, אז מה אם רציתי להיות חופשי, אז כמו תולעת , כמו שיכור, כמו תינוק, רוצה את האהבה שלך ושלה של כולן, ורוצה להיות חופשי, אבל האהבה אצלי היא קשר שלא נגמר, אז חופשי אני כבר לא יכול להיות, אז שיחנק, צריך תמיד להיזהר מהכהן הגדול, הוא תמיד יכול למצוא מילה אחת שתקרע אותי לגזרים.
בלילות של ירח מלא, אני מרגיש את השנייים שלי מתחדדות, את העור שלי מסתמר, ופעימות של לב בתיפוף קצבי נותנות אוירה של דרמה וחום מתפזר בגופי ונראה כאילו הרוח לא יכולה לפגוע בי יותר, גם השמש לא כאן, ואת בשמלה דקיקה, עור חלק, ומבט תמים.
צל אפור בים של חשכה, צעדים שקטים, נשימות קצובות ספורות וארוכות, הארומה של הפחד שלך רוקדת באוויר מולי, נגיעה עדינה של אצבע ועור, שכמו הצלפת שוט מקפיצה את העצבים שלך, אבל את לא זזה, כאילו היית קשורה בכלל, והמגע ממכר, חוקים נזנחו, ערים נכבשו, אומות נפלו שותתות דם, אהבות נכזבו ואת כאן, סופרת ליטוף, צורכת מגע, רוצה יותר והעולם בחוץ נמחק והמלחמות נשכחו, והכאב לקח לך את האהבה, אולי טוב שכך, לפעמים החום של הגוף יכול לקחת את הכאב, ואת עדיין לא קוראת אותי.
בלילות של ירח מלא את רואה פתאום ילד טוב, מסכה, הפחד עוד שם, ואת כולך מבולבלת בכלל, הנשק מוסתר, קילשון חד, חודר, עוקץ, ונושך, ואני מחייך, מילים צולפות בך פתאום מהירח, ואת מפחדת, יש מסכה את שואלת בפנים, שומרת על עצמך את חושבת, ואני כבר יודע שיש כל מיני סוגים של חדירות לתוכך.
בלילות של ירח מלא, אני מרגיש ציפיה מתוקה, רעב פנימי ואני כבר יודע, וגם את יודעת, שכל טעימה וחדירה, שכול נגיעת לשון תצרוב אותך בכאב מענג, יש רגע שבו אני לוקח אותך כמו שגבר צריך לקחת אישה, האצבעות שלי כבר חדרו מבין שערך, מלטפות, ופתאום אוחזות אותך בחוזקה, את מרגישה את כל הגוף שלך מתעורר, זרמים חשמליים קטנים עוברים ומעירים לך את התאים, את כבר יודעת שזה קורה וכל מי שהיה קודם יעלם ואת תוולדי מחדש, דומה, אבל אחרת, החושים שלך יתחדדו, גם את תהפכי לציידת, את חליפה שלך כבר תפרתי, הדוקה, שחורה, ציפורניים חדות, כל כך חתולית.
אז ממרומי כס הערפד, בלילה של ירח מלא, אני שואל את עצמי אם הנשיכה שלי היא קללה או ברכה עבורך, ברקע חתולה מצתמררת, ואני יודע שאם ניפגש שוב, הנשיכה שלי תשנה אותך לעד.
תזמיני אותי?
