יש לילות שהכול מתערבב לי, תאווה, תשוקה, עצב, ודמעות. לילות שאני מבין את עצמי וכועס.
יש אהבה של אמא לבן.
יש אהבה בין חברים טובים.
יש אפילו אהבות שונות בין בני זוג.
לפעמים זה הרגשה של אחדות ושיתוף.
לפעמים רצון לעזור אחד לשני.
לפעמים זאת תשוקה מטורפת ששורפת אותך מבפנים.
לפעמים הלב אוהב.
לפעמים הגוף.
לפעמים הנשמה.
והכי בעיה זה כשזה אפילו יותר.
ואז יש את הפחדים, להיכשל, להפגע, לפגוע, להתאכזב, זוכרים את כל הפעמים בעבר, סוחבים צלקות, מיטלוגי אחד או פגיעה מיותרת, לפעמים הכול מרוח במרגרינה מיותרת, לפעמים זה עצוב, לפעמים שוכחים את החלקים הטובים, לפעמים רוצים לוותר, פעם אפילו מתכחשים כאילו היא לא שם, רואים רק את המכשולים, יודעים שכמה שיותר גבוה עולים כך כואבת הנפילה.
אז עכשיו יש כמו חומה לא ברורה בינינו, אולי זה מוסר, אולי פחד, אולי זה הידיעה שיש משהו לא נכון בזה, אולי הרצון לחזור לעבר, פשוט לשכוח, אולי אני מפלצת, אולי את זהירה, אולי זה פשוט כמו 10 דקות של קפה מיותר, סוכר אני שואל?
אז אני מביט במראה עכשיו, ואני מצר על זה שאני מבין את עצמי, אני Zונה של אהבה, נרקומן שצורך אהבה, חי ומת בגללך, וכל פעם מחדש אני רוצה יותר, ואני לא מתחשב בך, אני רוצה עוד, ושנינו יודעים שאולי אני לא טוב לך, אבל המציאות תנצח, את הגשם אי אפשר להפסיק, הגלים גם לא יפסיקו אף פעם להגיע, ותמיד יש רעם אחרי הברק.
אז את תסלחי לי, אני מקווה, אבל אני לא הולך לוותר עלייך.
לפעמים אני מחפש את הגבולות שלי, ושנינו יודעים שהם לא כאן, לא איתך, אני אשבור את החומה, אחפור ואתחפר בתוכך, ואת תצאי חזרה ממני, חזקה יותר, ואני אשבר לי לבד שוב, מחפש אהבה.
אז אולי אני שובר את המראה עכשיו.
אני לא אוהב לראות אותי עושה כול, ואני מתכוון הכול עבור האהבה, אני קופץ, חובק, קונה, רוצה, אני מחבק, מספק, מלטף, אני אוהב, נותן, בונה מסדר, אני מתמכר, רועד, כובש, ונכבש, אין לי גבול, אין מידה, הכול תמורת אהבה. האהבה שלך.
כשהשיר הורג אותך ברכות עם המילים שלו, כשהמילים של השיר מורידות לך דמעות, כששיר כאילו נכתב עבורך, כשאתה חוזר על המילים של השיר ואתה מרגיש חום בלב.
כשיש אהבה.
אז אני אעשה כול בשביל האהבה, אבל לא את זה.