כשהחושך מאיר לנו את הלילה.

אוהב עד שכואב לי בעצמות.

צריך אותך עד שהדם בתוכי מתייבש.

ועדיין טורף אותך כמו צבוע חולה בכלבת.

ניזון ממך כמו היית עלה מלא בטל של בוקר.

ופתאום מניח אותך בצד כאילו היית צעצוע שנגמר.

ואז חוזר שנית.

בתשוקה של מטורף, יודע שרק איתך אני יכול.

להכאיב, לקחת, לצרוך, להניח, ולאהוב.

אז לא אכפת לי שאת יודעת שאני צריך את הכאב שלך לפחות כמוך.

שאני חי מהאהבה שלך, שאני מניח בצד כאילו הייתה חפץ.

שאין שמש, אין ירח ואין כוכבים כשאת עצובה.

וגם ממרומי כס המלכות אני יודע.

שאין מלך בלי נתינים.

ואין באמת תשוקה אמתית ומזוקקת בלי אהבה מלוכלכת וכואבת.

אז תסבלי אותי, ממני, וכשאני בורח.

תאהבי את כל מה שרע בי ואפילו את מה שטוב.

והרוח תלחש לך את פעימות הלב שלי עד שיידום.

עכשיו רק נשאר לי למצוא אותך....

(ולקוות שהדגדגן שלך, הישבן שלך, השדיים שלך, והלב שלך, יכולים להכיל את הטירוף שלי.)