וזה יכול להיות הרבה דברים, רובם רעים בייחוד כשהוא טוב.
זה יכול להרים אותך לשמים, ולהשאיר אותך שם, או פשוט לעזוב אותך ואתה נופלת, ואני לא יודע מה עדיף.
זה יכול גם ללטף לך את האגו, או לחנוק אותך כמו חיבוק של דוב או כמו ענב ירוק ומוצק.
וזה פתאום לא איתי ואולי זה בכלל איתי במקומות הלא נכונים.
וזה בוחר להופיע ברגעים חסרים, ברגעים מושלמים, כמו יהלום, ואז נעלם כשאני צריך אותו.
וזה אולי לא קיים בכלל ואולי זה רחוק ושלי כשאני בלעדיי.
וזה כבר לקח ממני הכול, לא הכול, הצער עוד כאן ותמיד יש עמוק יותר.
ואז יש את הרגעים שזה פשוט שם, אתה מתמכר לקסם, ומקסים את כולן.
וזה לא שווה אגורה שחוקה אחת, ואין מספיק כסף בעולם כדי לקנות את זה.
וכשזה איתי העולם נמס, וגם את.
וזה מתחבא בתוכי, ויוצא כשאני שוכח.
זה בכלל עובד בשבילי, וזה כמו ערפד, נשיכה אחת וזה בתוכך.
וזה מובן מאליו כשאני זוהר מבעד לזוהמה.
זה נותן לי אותך ואת כל הרגעים הטובים וזה לוקח ממני את היכולת להיות רגיל.
וזה כל הקסם שלי, ואין דבר בעולם שאני שונא יותר מאת זה.
ואת זה אני יכול לספור על יד אחת.
וזה שורף טורף וממכר, מתגבר חונק ומטייל, זה מנצח כובש ומלטף.
זה חם מאש או מאושו, רב יותר מכוכבי השמים ומהחול שעל חוף הים, זה כמו תא קפוא אחד בודד שצועק עוד.
זה אני!