כשהחושך מאיר לנו את הלילה.

אני חייב להתוודות, אני יודע שאני טוב בלתאר את הסביבה, פעם זה חדר מלון מצוחצח, פעם האולם של מלכת שבא, פעם זה על שולחן מעץ בטירה מפחידה באיטליה עם שנדליר שנראה כמו גלגל של כרכרה ונרות עליו, ופעם זה ספיק איזי בניו יורק הרטובה.

אנחנו גם יכולים לחלום יחד דברים כמו לנסות ולהבין כמה מרשים הים בלילה ולהנות מהקצב של הגלים, אנחנו יכולים לשכב ליד שדה של כלניות ולהתגלגל בין פרחים מדממים, אנחנו יכולים לחפש נוף של הרים עם שלג רחוק ולבן, או אגם עם חבצלות ביישניות.

אבל כאן המקום להגיד את האמת.

אני לא רואה כלום כשאני איתך, לא את הים, לא את החבצלות, לא את הנוף ולא את שנדליר בטירה.

אני רואה רק אותך.

אולי נכון שאני אדייק. אני רואה הכל. אבל בייחוד את השדה של הכלניות.

אני רואה את זה בך, את שדה הכלניות שלי.