כשהחושך מאיר לנו את הלילה.

למה מה שדפוק אצלי זה בדיוק מה שגורם לך לרצות אותי.

למה אנחנו כל כך שמחים לחזור לתקופת האבן, כשהחזקתי אותך בשיער, וגררתי אותך למערה טחובה.

למה אני מסוגל לאהוב אותך לפני , ואחרי, אבל כשזה קורה, אני פשוט בועל אותך במקום לעשות אהבה.

איך זה שכל מה שאסור זה בדיוק מה שאנחנו רוצים.

למה הגוף שלך תמיד יודע יותר טוב מהמוח מה יקרה.

ואיך זה שכל העוצמה והעדינות שלך בחוץ, נעלמים איתי.

אני לא יכול להסתיר איך אני באמת, גם כשאני מנומס ונעים.

זה פשוט שם,

לפעמים במסעדה, אני רק צריך להביט על המלצרית, והיא כבר מבינה איך האדמה מרגישה שגוררים אותך למערה.

לפעמים בבנק, הפקידה מרגישה אותי בועל אותה, ואני רואה אותה מחייכת.

ואין חסינות, או שאת רחוקה מזה, או שאת מבחינה בי.

פעם אני אבין אם זאת קללה או ברכה.

היום אני שוכח מהכל.

ומחפש אותך.