לפני 10 שנים. יום שלישי, 5 בינואר 2016 בשעה 5:36
הם נכנסים מהר ויוצאים מהר. משאירים חורבן או גרוע יותר מתפוגגים כאילו לא היו בכלל.
יש את אלה שנשארים הרבה בפנים, יותר מדי, מאבדים את הריגוש.
יש את אלה שמפחדים להכנס.
ואת אלה שלא יכולים.
אני אישית בוחר את הטרף שלי בקפידה, מלקק וטועם, אין לאן לרוץ, אין ממה לברוח.
כי כשנכנסים, צריך יותר מדחף של רגע, צריך משהו שיחזיק אותך שם תמיד, גם אם אתם כבר לא.
אז לפעמים את שלי כמו גלידת וניל, ולפעמים את כולך פלפל.
ובכל מקרה זה עובד רק אם אני גם שלך, אפילו בלי שתדעי את זה.