כשהחושך מאיר לנו את הלילה.

אתה יכול לבחור היכן לפגוע, וכמה עמוק לחדור.

אתה גם יכול לכוון היטב ולירות מדוייק.

אתה יכול להרצות על חשיבות המיתר או על חידוד החץ.

אתה גם יכול לחייך בהנאה, מהתפקיד שלך כצייד.

אבל יש גם את הרגעים שאתה בצד השני.

אתה אף פעם לא יודע עד שזה קורה.

בעצם... גם אם יגידו לך מיד בהתחלה...

אתה עדיין תמיד תהייה האחרון לדעת.

ואז השאלה זה איך תתמודד עם זה.

תתמכר? תברח? תנסה לשלוף את החץ או פשוט תחייך.

ואגב, את החץ מרגישים מיד, יודעים מתי הוא חדר ולמה.

רק שרוב הפעמים גם אם אפשר היה לחסום אותו, רטרואקטיבית....

אני מעדיף להתמודד.

אז מוותר על כוס יין, או על חיבוק, מוותר אפילו על נשיקה בחניה אפלה.

מוותר על כלבות, מוותר על נסיכות.

ומחכה.

לפעמים החץ יבשיל, לפעמים הוא יגדל, ולפעמים הוא פשוט יפרוץ חומות.