אפשר לתת סיבות ותירוצים למה לא.
להזהיר אותך להתרחק.
לספור כל רגע רע, כל אירוע מזיק.
ואפשר גם להגיד את האמת.
שליד כל עמק נמוך וחשוך שהגעת איתו היה גם הר ענק עם קרח בקצה.
ושאת לא באמת רוצה חיים רגילים.
ועכשיו כשעשית את זה, בדיוק עכשיו, ברגע הזה אבקש ממך להבין מה בדיוק עשית.
בדקת את החיים בצורה הכי נרקיסיסטית בעצמך.
איך הוא משפיע עלייך, לאן הוא לקח אותך, האם זה טוב לך.
ו... שכחת שלא משנה כמה הצד שמולך נרקיסיסט.
הוא גם אדם, גם לו מגיע אהבה, ומה שאת עושה משפיע עליו גם, לוקח אותו גם מזיק או עוזר לו גם,
כשהוא איתך...
משהו באהבה העצמית שלו מאפשר לך לתת לו את כולך באמת, כי הוא יכול לקחת.
ואין רגע שבו את מרגישה מושלמת יותר, עבורו.
ואותה אהבה עצמית כל כך מגבילה אותו.
הוא לא יכול שלא לקחת אותך.
אז אם היית שם פעם את כבר יודעת.
אין דבר יותר מושלם מאהבה ותשוקה של נרקיסיסט.
עם הכאב את תסתדרי כבר.
לא?
