כשהחושך מאיר לנו את הלילה.

אז יש אצלי תקלה, משהו שחשבתי שהגיל שלי כבר יתקן את זה אצלי, אבל לא עבד, ההורמונים משתוללים בתוכי כאילו הייתי חייל קרבי לפני רגילה, אני צריך כמו כדור ויאגרה, רק הפוך.

עדיין יש בי צורך פנימי, גופני, לטרוף, לחדור, לקחת, רעב של זאב מוטרף, הלשון רטובה, השיניים מחודדות. והלב, הלב חייב להתערב, אפילו שהוא סתם שביר ועדין, תמיד הוא משלם בסוף את המחיר.

מלבד במקרים שבהן אני מתפשר.

אבל אז כואב לי יותר.