קצוות

אני הולכת להכין קפה. להכנס למוד. ולא למוד רומנטי. התחלתי לכתוב לך ומחקתי הכל. כתבתי דף וחצי ואני לא שלמה עם מה שכתבתי. הכל מרוח באהבה. הכל מרוח ברומנטיקה. זה לא אנחנו. לא היום. ממש לא.

הפסקה להכנת קפה.אדוני
מס 2 יורדת למטבח להכין קפה. אני רוצה להכין לך קפה כל יום כל היום. זה מעבר לרצון אני זקוקה לזה כמו אל אוויר לנשימה. שוב רומנטיקה זולה:)

אני כאן.

מוסיקה ברקע ואני במוד רומנטי מעצבן.
אני רוצה לגרום לך שתהיה גאה בי. שאני אעשה בדיוק מה שאתה רוצה ולא מה שאני חושבת שאתה רוצה.
אין לי מחשבות בלעדיך.
פתאום אני מבינה את המשמעות של להיות מס 2 שלך.
זה הזרים בי דרייב חזק להפוך למס 1 ולא משנה מה אצטרך לעשות.
אני יודעת בתוכי שרק אתה מחליט איזה מספר אני בשבילך. ואתה רוצה שאני אהיה מספר 2,
מספר שתיים עבורך.
עמוק בתוכי גם אני רוצה. אני מודה. גם אני רוצה להיות רק מספר 2.

יש לי קול שמהדהד בתוכי כשאני אומרת כותבת או חושבת עלי כמספר 2.
קול ברור חד ,שאומר שיש לזה מחיר. מלווה עם המון כאב. להיות מספר 2 זה להודות שאני מאזוכיסטית לגמרי. זה להבין שאני כמעט שם אבל לא בדיוק, זה להגיע לקו סיום ולא לקרוע את הסרט האדום, זה להיות ולא להיות, זה כואב לי כל כך. אני חווה את מספר 2 כל חיי. זה חוזר אלי שוב הסיפורים של אז. זה גורם לי לבכות ואני צריכה להיות בכאב הזה.
הנה אני מס 2 שלך, אדוני.
זה חונק אותי זה גומר אותי ואני לא רוצה אחרת.
אתה כל כך יודע מה אני. אתה יודע מי אני, תודה אדוני.

24 שעות יחד. 24 שעות של נטו בדסמ חזק וחודר.
עכשיו אני מבינה שאני לא צריכה מכות או כוח בשביל לכאוב.
המילים שלך הן כמו שוט שחותכות אותי ומשאירות סימן.
המילים שלך משאירות בי סימן ניצחי. סימן שלא חולף לו אחרי כמה שבועות.
סאדיזם טהור.
הכוח שלך עלי הימם אותי.
בלחישות קלות. בנשיכות קטנות ונקודתיות. נכנעתי
אני רטובה ,נוזלת לגמרי ממך. מתחננת לעוד.

תודה אדוני.

אני עובדת חזק בכתיבה כאן שלא אהיה רומנטית ושלא אייפה את הבדסמ ביננו.
זה לא קל בכלל.

"לכי תמצאי את מספר 1"

שלחת אותי לכלוב, הוא עמוס נשלטות, כלבות, מאזוכיסטיות שפוטות כמוני.
אני מתחננת לאלף מכות חגורה, אלף מכות מהצינור הירוק, אלף השתנות, אני מוכנה להכל.הכל.
רק לא להיות מתחתיה, רק לא להיות שפחה שלה.
אני מוכנה להכל רק לא שתהיה מספר אחת.רק לא לצפות בכם יחד, נוגעים אחד בשני, מתנשקים. זה כאב עמוק עמוק בפנים בתוכי שאין לו הסבר במילים. מעדיפה הכל רק לא אותה.
אני לא מסוגלת לחשוב על מספר אחת, בקונטציה שלך. היא קיימת נושמת כאן ביננו. אני מעכלת את זה עכשיו.

אני צריכה למצוא אותה. חייבת.
בשבילך, בשבילה, עבורך.
ועבורי ,בלי מספר אחת לא אוכל להיות מספר שתיים, אני ללא מספר בלעדיה.
אני רוצה לרצות אותה כדי שתסתכל עלי ותהיה גאה בי. שמח בי.
שיש לך אותי. את מספר 2.
אני אתן לך יותר ממספר אחת. הרבה הרבה יותר וזה כואב.
אתה יודע את זה יותר ממני.הרבה לפני שהפנמתי איזה מספר אני.

אני קולטת שזה תמיד היה כאן , זה אמיתי. אני מתחננת למות. למות מקנאה.
אני רוצה לשרת אותה מולך, לשרת אותך מולה שהיא תקנא בי. תרצה בי.
היא תחייך, אני אגרום לה לחייך.
אני אסתכל לה בעיניים מלמטה, אסתכל על שניכם, אמחוק יבבה קטנה שיוצאת בלי שליטה.
אני אוהבת אותה. את מספר אחת. שונאת אותה.

אני אלקק אותה אחרי שתעשה איתה אהבה ואני אסתכל על שניכם שם במיטה שלנו אוהבים וצמודים.
ודמעות ירדו, דמעות של קבלה , דמעות של קנאה. מאזוכיסטית.
אתה תקום ממנה ותבוא אלי, אני הכלבה שליד המיטה מחכה לליטוף. למגע.
אני אלקק את הזין שלך, ואסתכל לך בעיניים בשתיקה.
את כל המיצים אבלע בכאב עצום.
מספר 1 תבוא אלי ותלטף את שיערי את פניי הכואבות , תחייך אלי,
תפשק את רגליה כשהיא יושבת מולי על המיטה שלנו.
אני מסתכלת בחור הפעור שלה. בחור שזיינת, מסתכלת כמה היא רטובה. מחפשת את שאריות הגמירה שלך בתוכה.
היא מהנהנת אלי בשקט עושה לי סימן עם האצבע מזמינה אותי להתקרב לחור, להתקרב לאיפה שאתה נמצא בתוכה, למה ששלך ושלה אבל לא שלי, להתקרב לאיפה שאתה היית לפני רגע.
אני משתוללת.