סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חותכת בחתך הזהב

בחורה עם כמה כרכומים אחרי פריחה, בדרך לכמה צבעונים ועדיין רואה בעיר שקדיות ושזיפים פורחים, ישתבח שמו
לפני 14 שנים. 7 בדצמבר 2009 בשעה 21:04

שגעגועים לא נשטפים במקלחת

נטול מושג​(אחר) - אחרי שלומדים את זה, לומדים שהם כן נשטפים עם וויסקי.
לפני 14 שנים
Morrigan - אני בחורה של ג'ין וטוניק, אבל בכל מקרה, צריך די הרבה ג'ין בשביל מקלחת
לפני 14 שנים
נטול מושג​(אחר) - יש בחורות של ג'ין וטוניק? חשבתי שזה רק בסרטים ישנים.
לפני 14 שנים
Morrigan - אנחנו מיעוט נכחד
לפני 14 שנים
נטול מושג​(אחר) - וחבל.
יש משהו של פעם, בבחורה ששותה ג'ין וטוניק ו (למרות שאני לא מעשן) מדליקה סיגריה, תוך כדי שהיא שואלת אותך: מה ז"א מה בחורה כמוני עושה במקום כזה?
לפני 14 שנים
Morrigan - כבר חודש שאינני מעשנת. אבל, באמת, מה זאת אומרת, מה בחורה כמוני עושה במקום כזה?
לפני 14 שנים
נטול מושג​(אחר) - זה מסוג הדברים שאתה מצטער עליהם בשניה שהוצאת אותם מהפה, שכן, טוב שבחורה כמוה (כמוך?) נמצאת במקום כזה, אחרת, אם מי כבר היה לדבר?
לפני 14 שנים
Morrigan - ולא רק זה, אלא שגם הוא (אתה?) שם, ומה זה אומר עליו (עליך?)
לפני 14 שנים
נטול מושג​(אחר) - או, אני שמח ששאלת.
לפני 14 שנים
נטול מושג​(אחר) - טוב נו, אין לי שום תגובה טובה לזה.
לפני 14 שנים
Morrigan - חיכיתי בסבלנות..
לפני 14 שנים
נטול מושג​(אחר) - באמת שניסיתי לחשוב. אם להיות כנה, הסיבה שהוא (אני) כאן, זו הכתיבה שלך.
לפני 14 שנים
love69{miz hyde} - עדיין לא..
חיוך יכול לעזור :}}
לילה טוב.
L}{
לפני 14 שנים
Morrigan - עדיין לא. די הרבה זמן.

תודה (-:
לפני 14 שנים
love69{miz hyde} - אשוב בקרוב ,
עם חיוך נוסף :}}
L}{
לפני 14 שנים
נומינור - געגועים לא נשטפים במקלחת, ולא בשיפעת אלכוהול.
האמיני לי, ניסיתי.
קשרים חדשים מקלים על געגוע, כמו גם עיסוקים תובעניים.
אבל בדיוק כשחושבים שהגעגוע נעלם, הוא שב וזוקף את ראשו.
מקווה שיעבור לך.
לפני 14 שנים
Morrigan - בדיוק כפי שאתה מתאר, הגעגוע עיקש, ועושה כרצונו.

אני מקווה שהוא יעבור, מהסיבות הנכונות עבורי.
לפני 14 שנים
Lady Morrighan - אוהבת וכל כך שונאת להתגעגע.
כיוון שקיים דמיון מסוים בין שתי הנפשות הפועלות (להלן: את ואני), אני רוצה לשתף אותך בגעגוע שלי.
לפעמים אני מרגישה שהגעגוע הוא סוג של מערבולת שמושכת אותי. בשלב שבו אני מבינה שהכוח שלה חזק ממני כבר לא מתנגדת. נכנעת, על אף שקשה לוותר על השליטה, ובעצם לוקחת אותה חזרה כשאני בוחרת לזכור רק את הרגעים הטובים והמאושרים. מודה על הטוב שהיה. שמחה על שנפל בחלקי לזכות בטוב הזה.
שמחה/הודיה על הטוב שהיה מהווה סוג של מעבר פזה, מכמיהה לעוד מ"הטוב שהיה" להשלמה שהיה טוב אבל עכשיו צריך לפנות מקום ל"טוב חדש”.
הגעגוע תמיד שם. רק הזמן הולך ומקהה. במקרה שלנו כנראה הרבה זמן.
בכל אותו הזמן, מוקפת בחברים טובים ואנשים שאוהבים אותך.
אין קיצורי דרך. למרות שעכשיו שורף מבפנים חייבים לעבור את כל התהליך, עד שהגעגוע יקהה, עד שיתפנה מקום להכיל אדם חדש.
לפני 14 שנים
Morrigan -
כן. צריך לתת לגעגועים לעשות את שלהם.
אם נמשיך ככה, גם אני אתחיל לחשוב שאני מדברת עם עצמי (-:
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י