טוב, עכשיו, בבית, אני באמת יכולה לכתוב, לכל מי שקרא והגיב, תודה רבה, מי שלא אהב, תודה רבה שקראת בכל זאת, ומי שסתם גיחך, שמחה שהצלחתי לגרום לך לחייך.
בוא נתחיל בזה , כל מילה, ואני חוזרת, כל מילה שאני אומרת היא אמיתית וכנה, אני לא ממציאה (אלא אם אני במצב רוח של כתיבת סיפורים) אני נותנת לעצמי לשפוך כאן, את כל מה שאינני יכולה בחוץ.
ניסיתם פעם להתכחש לעצמכם? ולא כמו בסרטים ההוליוודים, אלא באמת להתכחש, להכריז שאתם מישהו אחר לגמרי, ולהאמין לשקר הזה? טוב אני ניסיתי, ולמען האמת זה עבד, קצת, ממש קצת.
אני זוכרת איך הבנתי שאני קורסת תחת השקר הגדול שלי
אקס- " היי בייבי"
אני- " היי באב"
אקס- "קניתי לך משהו?"
אני- (מה הסיכוי שזה שוט ומחוך?) "באמת ? אפשר רמז?"
אקס- אמממ אוכלים איתו?
אני- מה? מזלג?
אקס- ערכת סכום חדשה לדירה!!
אני- (כושיליאמוק אחותי הצולעת) "יו באבי!! תודה איזה מתחשב אתה!"
כאן בערך הבנתי שאני הופכת להיות טלי מרמזור, סבבה? סבבה.
ניתקתי את הטלפון ועצמתי עיניים, נשענתי אחורה על הכיסא והתחלתי לבכות , איך הכנסתי את עצמי לכלוב הזה שוב פעם?
עכשיו אני יודעת, תגידו שהוא היה מדהים, למעשה הוא לא היה מושלם, אבל מי כן.
הרמתי את הטלפון לאחותי
אחות- נו נפרדת ממנו
אני- רדי לי מהגב
אחות- למה את דוחה את זה
אני- אמממ כי אני לא רוצה לפגוע בו?
אחות- אוי באמת, תפרדי ממנו ולכי תמצאי לעצמך איזה גבר דומיננטי שיזיין אותך עד כלות נשמתך
אני- את נוראית
אחות- אני גם נשואה
אני- לננס
אחותי- אבל דומיננטי
הנקודה היא...שלקח לי זמן להבין...וחבל..שלא משנה מה, לא משנה מתי...ולא משנה איך..
אני..זאת אני, ואני בדסמית, אז הנה אני כאן, מחכה בקוצר רוח לספר לכם את מגוון השטויות שאני מסוגלת לעשות, וסתם לכתוב, ואפילו סיפורים בהמשך.
אז תצחקו חבריי הבדסמים, העולם שלנו פי שבע יותר טוב.
לא. טעיתי. פי שבעים.
לילה מושלם לכולם.
לפני 14 שנים. 13 בדצמבר 2009 בשעה 17:50
