השקפותיה של שפחה.

לקוח - טוב, הבנו את העיקרון, אבל למה אני צריך אותך?

המוח של מארה- מה זאת אומרת מה אתה צריך אותי, בלעדיי אין תוכנה יא אהבל

מארה- אני לא טוענת שאין טעם להביא צוות טכני מבחוץ, אך לא תרצה לעסוק ישירות עם מקור הפיתוח של התוכנה? השירות אמין יותר, מהיר יותר, ואינך צריך להכשיר אותנו.

לקוח- אך העלות גבוהה.

במוח של מארה- גם זונת צמרת, אבל למי יש כוס יותר טוב? לזאת בצומת או לה?"

מארה- הכול תלוי, גם הסנדווי'ץ של ארומה יקר לעומת הקפיטריה, אך אין זה אומר שהקפיטריה באותה רמה.

לקוח- ובמידה ואני רוצה את התוכנה....אך לא את הליווי?

במוח של מארה- נו מה! אתה רציני, לא רוצה ליווי, אל תשלם! אבל אל תבוא אליי שפתאום תצטרך ליווי, אני אפנה אותך לאלנבי יא קמצן, טוב הגיע הזמן לסגור את השטות הזאת "

מארה- *מתיישבת על קצה שולחן הפגישות* אדוני, אני מבינה את הצורך בלחסוך, אנחנו אכן בתקופה לא פשוטה בתחום, אך שים לב, בעלות חודשית אתה מקבל את התוכנה ואת צוות המפתחים שבנה אותה, בשאר המקרים, צוות הפיתוח יושב מאחורי שער סגור ולך תשיג אותם, אני נותנת לך גישה מלאה לאנשים שבנו את -הכל- , משמע אין דבר כזה "אין פתרון" ובמחיר שעם כל הכבוד, כבר ירד לרצפה, אבל למען כל האמת אני לא פה כדי למכור לך , אני פה כדי להסביר לך.
אתה רוצה לקוחות מרוצים? או לקוחות זועמים. בחירה שלך.

לקוח- הבנתי. טוב מעולה. מתי נוכל להתחיל?
מארה- יופי. לקח לך רק שעה ורבע להבין את זה.
לקוח- סליחה?
מארה- שום דבר אדוני, בוא ניגש לחתימות?

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אז הדבר היחיד שמעניין אותי הבוקר זה לשבת בשקט , להתחרמן עם הרדבולים שלי ושיעזבו אותי בשקט, הראש שלי בכלל לא בעבודה, הוא יותר על פיצי, שאני דואגת לה. וגם על פופינס, כי אי אפשר לא לחשוב על פופינס.

שאני סוף סוף מתיישבת מול המחשבים שלי, ופותחת עמדות.. אנשים משגעים אותי.
תגידו, לא שמעתם שאנשי מחשבים שונאים אנשים? לכו מפה.

והראש שלי חוזר למצב בדסמי כל שניה וחצי, נשפך עליי דיו , אני חושבת מה היה אם זה היה כחולים
המזכירה התכופפה להרים משהו על 4 , ואני ישר חושבת על לשים עליה רגל
היצר הסאדיסטי שלי מתחיל להשתלט עליי....אויש נו איזו תקופה נוראית להגיע, אתה לא יכול להגיע בזמן אחר?
יש בחור בעבודה שלי שיש לו גב של מתחרה אולימפי, חוצמזה הוא קוף, אבל איזה גב, העיניים שלי הופכות לאדומות ועוד שנייה אני שולפת שוט ממתחת לשולחן.

סעמק.

נו מה, איפה פיצי אולי אני אכאיב לה קצת. בונא!! אפילו הספסל ממתינים בחדר כניסה נראה לי שימושי ביותר, הנה זה מתחיל. עכשיו כל דבר יראה לי בדסמי. בעצם דקה. ככה זה תמיד היה.

בא לי לשבת ליד פופינס קצת , לשים את הראש שלי על הברכיים שלו, להתפנק ולחשוב על דברים ורודים טובים ונחמדים (הנה, עכשיו חשבתי על פטמות! רואים!?)

אין...מקרה אבוד אנוכי.
אוף, איפה פופינס שיבוא עם המטריה שלו ויקח אותי מהעבודה, נעוף לבומביי ונעשן אופיום עד כלות הנשמה, ואחרי זה נגלה שעישנו בכלל בוץ, והכול היה בראש, והסאטלה בכלל הייתה ספייס.

מצד שני.
שום סם..לא שווה לספייס.

יום מעולה חבריי הבדסמים.